שרלוק נכנס בסערה אל בית החולים ורץ אל עמדת הקבלה "ג'ון ווטסון!" אמר בקול חזק, שלאחריו נעצרו כל העוברים ובהו בו, תוהים למה קולו כל כך חזק.
ח
לשרלוק לא היה אכפת, הוא רק רצה להגיע לג'ון "פגעה בו מכו-" לא הספיק להגיד ופקידת הקבלה אמרה: "הוא בדיוק נכנס אל חדר הניתוח, מצבו קשה, תדע הכל בעוד ארבע שעות", אמרה הפקידה והביאה לשרלוק מסמכים.
שרלוק השליך אותם הצידה והתיישב, נוכחי החדר המשיכו לבהות בו ופקידת הקבלה חתכה את השקט באמרה: "אם לא תגיש את המסמכים לא תוכל לפגוש אותו", שרלוק מילא את המסמכים בכעס, החדר היה שקט ובאוויר נשמע רק קול חיכוך העט בנייר.
כשסיים לבסוף למלא את הטפסים, החדר התרוקן- לגמרי. "איפה כל האנשים שהיו כאן קודם?" שאל שרלוק, ובאותו הרגע הבין שכולם עזבו מפני שקיבלו תשובה על מצב קרוביהם, "לא משנה" אמר שרלוק והרכין מעט את הראש, הוציא את הטלפון והתיישב על ספה, מנסה לא לחשוב על ג'ון.
עברו עשרים דקות, אחר כך שעה ואז שעתיים, נדמה שהזמן לא זז.
שרלוק בדק את ההודעות בטלפון שלו ושם לב להודעה ממספר לא מזוהה, -אחות תבוא עוד דקה, לך איתה, היא תביא אותך לג'ון, ואם אתה רוצה לחיות כדאי לך להיפרד מג'ון במהירות ולהמשיך עם האחות- קרא שרלוק, וכאמור- כעבור דקה הגיעה האחות.
באותו רגע שם לב שרלוק לאקדח בכיסה, היא סימנה לו לבוא איתה. שרלוק הגיע לחדר של ג'ון וראה שהוא ער: "תוכלי לתת לנו רגע לבד?" שאל שרלוק, האחות הצביעה על השעון בכדי לרמוז שעליו למהר ויצאה.
"שרלוק" אמר ג'ון בחיוך, "יש איזה טופס שאני צריך לחתום עליו, האחות הביאה לך אותו?" שאל ג'ון וחיכה לתשובה.
שרלוק לא ענה, הוא רק הסתכל על ג'ון במחשבה שאולי לא יזכה לראות אותו אחר כך, מתכנן בו זמנית תכנית בריחה.
שרלוק בחן כל קמט בפניו של שרלוק, הצטער על כל רגע שבו לא סיפר לג'ון על אהבתו אליו. "ג'ון" אמר שרלוק בקול רועד והתיישב על מיטתו, "אני... אני אוהב אותך" אמר ונישק אותו מהר, מנסה לספוג כמה שיותר ממנו לפני שיפרדו.
"הגיע הזמן ללכת" אמרה האחות שנכנסה בזה הרגע לחדר.
