"גברת הדסון? מה עם התה?" אמר שרלוק, צד במבטו אחר התה המיוחל, "גברת הדסון?" אמר שרלוק, הפעם מנסה לאתר את גברת הדסון, מרים גבה ומנסה להיזכר במה שג'ון אמר לפני שיצא.
לחלקיק שנייה, שרלוק התערער במקצת היות העובדה שלא הבין משהו, אך התחושה חלפה בין רגע והוא חזר לשכב, והמשיך לחשוב על דרכים יעילות יותר לפצח את התעלומה משלשום.
כעבור כמה דקות שקע שרלוק בשינה עמוקה, בעוד שג'ון עומד לצידם של מרי, מייקרופט וגברת הדסון ממול לארמון בקינגהאם.
''זה לא יעבוד'' אמר מייקרופט, ''למה אני עוזר לכם?''
''אתה יזמת את זה מלכתחילה יקירי'' אמרה גברת הדסון, מתאפקת שלא לצחוק מההופעה של החבורה המשונה ממול לארמון המלוכה.
''איך בדיוק?!'' ניסה מייקרופט שלא לצעוק,
''המייל שלך לג'ון!'' התערבה מרי, והשתקקה רגע לאחר מכן, הרי עדיין הייתה בשוק מהתוכנית.
"גברת הדסון, למה אנחנו מוציאים את בעלך מהכלא בכלל?" שאלה מרי.
ג'ון הסתכל על מייקרופט וענה: "הרציחות שהוא כביכול ביצע? יש אנשים שנוטרים טינה אליו בכלא, הוא בסכנה ממשית"
"למה זה ענייננו? ואיך אתם בכלל יודעים את זה?" שאלה מרי,
ג'ון ומייקרופט לא הגיבו והתקדמו אל עבר גני הארמון, גברת הדסון אחריהם בצעדים קטנים, בעוד נקישות עקביה נשמעים בכל רחביי הגן.
לאחר חצי שעה, התעורר שרלוק בפתאומיות וקפץ אל עבר המחשב שהשאיר ג'ון פתוח, בודק את המיילים שנשלחו אל ג'ון ממייקרופט.
לפתע הבחין שרלוק במשהו חשוד במייל שנשלח אל ג'ון, לא ממייקרופט אלא ממשתמש אנונימי.
שרלוק פתח את ההודעה וקרא:
"שלום ג'ון,
ניפגש בשעה 17:00 ממול לארמון בקינגהאם, מ' וה' מגיעות גם כן, אסור לספר להן על התוכנית המקורית.
נסה שלא להשאיר עקיבות, שרלוק ינסה לרחרח,
מייקרופט."
"עכשיו 17:32!" אמר שרלוק וחטף את מעילו מן הכולב, נועל את הדלת ומתיישב במונית, בדרכו אל ארמון בקינגהאם, במטרה לברר מה ג'ון מתכנן.
