המוסד לעבריינים צעירים

|פרק 10|

○ נקודת מבט קאי ○

הסתכלתי על ג'ו במבט בוחן.
"ממה כדאי להתחיל?" חשבתי בקול.
"מהכושר של עצמך אולי" שמעתי את ג'ו מגחחת.
"אולי כדאי שנתחיל מהחוצפה שלך" קראתי לעברה והתקדמתי לעבר ארון הכלים. בחרתי שורת סכינים קטנות ומשוננות ודחפתי אותן במהירות בין אצבעותי. לאחר מכן לקחתי מוט ברזל גדול וחד והסתובבתי לעבר ג'ו.
היא נראתה משועממת.
"נראה אותך" קראתי לעברה.
היא העלתה גיחוח על פניה והחלה להתקדם לעברי.

"נראה אותך" היא קראה לעברי בזלזול.
אוי היא לא יודעת עם מי היא התעסקה.
היא החלה לרוץ לעברי במהירות ואני סובבתי את המוט בידי, חוסם אותה מלהגיעה אל גופי.
זריזה כמו חתול היא הצליחה להעיף במהירות את המקל מידי, אך בדיוק לזה ציפיתי.

היא הסתובבה סביבי, מחפשת נקודת חולשה אך בו בזמם מגוננת על עצמה למקרה וארים עליה את ידי.
היא בחרה לתקוף אותי מלפנים וזינקה לעברי כמו פנתר.
ציפורניה החדות פגשו את עורי והשאירו על ידי הימנית כמה חתכים.
לא ציפיתי לזה.
בעודה מתכוננת לעוד מתקפה, שלפתי את הסכינים הקטנות מאחורי אצבעותי והתחלתי לזרוק אותן עליה במהירות.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

נקודת מבט ג'ו

"מאיפה לעזאזל הוא הביא את הסכינים האלה?!" חשבתי לעצמי בעודי מתחמקת מהן בזריזות.
משב רוח קל עבר לי ליד הלחי ובמהירות הרמתי את ידי לשם.
הרגשתי נוזל סמיך וחם זורם על כף ידי.
הרמתי את עיניי אל השומר ורק עכשיו סרקתי אותו עם עיניי.
בלורית חומה ועגלי זיעה עיטרו את מצחו, עיניו ירוקות כמו עלים אחרי הגשם, וגופו חסון ושרירי. הוא לא אמור להיות יפה כל כך. הוא לא יכול להיות גם טוב וגם חתיך!

"עכשיו אנחנו שווים" שמעתי אותו אומר.
לפני שהספקתי להבין מה קורה, חשתי דקירה מוכרת בזרועי.
"זמן לישון יקירתי" שמעתי את גאלי לוחש מאחורי.
שחור.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

○ נקודת מבט ליאם ○

ימין שמאל, להתחמק, לבעוט, תפסתי את השומר ממולי בכתפיו ודפקתי את מצחי בראשו בחוזקה.
השומר שלחם ממולי בזירה התמוטט ונפל ארצה. חלש.
שני אנשים באו ותפסו אותי משני צדדי. דפוקים. אם הייתי רוצה לפגוע בהם כבר הייתי פוגע , אבל לא. עדיין לא. לא עד שאני אגלה מה קורה עם ג'ו.

"הכינו אותם" שמעתי קול מוכר קורא. סובבתי את ראשי לאחור וראיתי את גאלי.
בזמן זה מישהו לפת את ידי ושם עליהן אזיקים. עכשיו גם אוזקים אותנו כמו אסירים?! לא מספיק אנחנו משמשים להם כבידור בקרבות?! אפילו במוסד קיבלנו יחס טוב יותר, והמנהל לא נחשב כאדם מתחשב ונחמד.

"לך" אמר לי השומר מאחורי ודחף את גופי לפנים.
התחלתי להתקדם סורק במוחי את המקום ומשנן אותו לכל מקרה שאצטרך.

--------------------------------

לאחר כמה דקות של הליכה הגענו לאולם גדול.
"תכניס אותו לשם" דחף ג'ון את כתפי לפני שהספקתי להיכנס לאולם ביחד עם הקבוצה.

החדר שאליו הוכנסתי היה קטן מאוד, קירותיו ותקרתו היו צבועים שחור ורצפת העץ חרקה מכובד צעדי.
אחד מהקירות היה שקוף ודרכו יכלתי לראות את המתרחש באולם הגדול.
לפני שהפסקתי להוציא מילה שמעתי את המפתח מסתובב בחור המנעול והשומר עזב. אני פה לבד.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

○ נקודת מבט גאלי ○

"ברוכים הבאים לשלב הבא והאחרון שיבטיח לי שרק הטובים ביותר יעבדו פה" קראתי בחיוך רחב בפני הנערים שעמדו מולי.
עיניי סרקו אותם שוב, יש כמה עם פוטנציאל נהדר!
חוץ מג'ו וליאם, אני חושב שגם לוקאס יכנס לנבחרת שלי בקלות.
לגבי השאר אני לא בטוח, הם סתם חבורת גנבים שיכורים.
אבל הם מאוד טובים בשביל השלב הזה אז זה יהיה בסדר.
"המטרה שלכם היא להגיע אל פתחי היציאה מבלי להיפגע." ולמות, השלמתי את המשפט בליבי.
"מי שיצליח לעשות זאת בזמן הקצר ביותר ועם הכי פחות פגיעות יכנס לנבחרת שלי." עצרתי לרגע לנשום, "ומי שלא..... טוב, עדיף שלא תחשבו על זה" חייכתי לעצמי, אני לא מצפה מרובם להישאר בחיים. האמת, אני דווקא מקווה שמי שלא מתאים יגמור שם.
אין לי כוח להתעסק עם זה אחכ.
הבטתי בעיניי הנערים שישבו ממולי, חלקן מפוחדות, חלקן נרטעות מהמילים שיוצאות מפי, וחלקן סתם משועממות. לא, לא חלקן, רק עינייו של לוקאס הסתכלו עליי בשיעמום. עינייהם של השאר היו בין פחד וסקרנות. זו הייתה התחלה טובה.

"בהצלחה לכם! ורק אל תשכחו, ככל שתפגעו באנשים יותר, מקומכם אצלי בנבחרת הולך ומתחזק." חייכתי וצפיתי בשומרי מובילים את כולם לתאיהם כדי שיחליפו לבגדים השחורים ולמסיכות התואמות שאירגנתי להם, כדי שיהרגו אחד את השני.
הם יחשבו שאלה שומרים.
וככה נוכל להיפטר מהם בקלות.

.
.
.