פרק 10
במשך שמונה עשר הימים הבאים אכלנו רק קוקוס ופירות של העץ
הבטן של אנה קירקה כשהיא ישנה ושלי כאבה כול הזמן .
חשבתי שזה ירשים את אנה אם אני אצליח לתפוס דג בחנית
אך במקום זה הצלחתי לדקור את עצמי ברגל וזה ממש כאב
אבל לא הראתי לה .
"אני רוצה למרוח לך על זה משחה "היא אמרה לי
היא מרחה לי בעדינות ושמה על זה פלסטר
"תישאר מחוץ למים עד שזה יחלים הארי אני רוצה שזה ישאר יבש"
הימים עברו לאט אנה הייתה שקטה היא הייתה יותר ויותר ישנונית
כשהייתי חוזר מאיסוף העצים למדורה הייתי תופס אותה
מנגבת את העיניים
יום אחד מצאתי אותה יושבת על החוף ובוהה בשמיים
"יותר קל אם מפסיקים לחשוב שהם יחזרו "אמרתי לה .
היא הרימה את הראש והסתכלה עליי
"אז אני פשוט אמרה לחכות שבקרה יום אחד יעבור פה מטוס "?
"אני לא יודע אנה"
התיישבתי על ידה
"אנחנו יכולים לצאת מפה ברפסודה להעמיס עלייה כמה אוכל שנוכל
ופשוט להתחיל לחתור"
"ומה אם יגמר לנו האוכל זאת התאבדות ואני גם יודעת שהם לא חוזרים לפה
אבל להגיד את זה בקול רם נשמע לי כמו לוותר "
"גם אני הרגשתי ככה אבל עכשיו כבר לא "
אנה הסתכלה עליי "אתה מאוד מסתגל פה "
הנהנתי "עכשיו אנחנו חיים כאן ."
YOU ARE READING
על האי
Fanficהייתי בת שלושים כשהמטוס הימי שבו טסתי עם הארי סטיילס התרסק במימי האוקיינוס ההודי הארי הייה בן שש עשרה הוא בדיוק החלים מהסרטן שהיה לו והיה בריא כבר כמעט שלושה חודשים תמימות. סיפור מרתק וממכר עוד לא קראתן סיפור כזה .
