פרק 16
בימים הבאים לא הייה לו כול כך מה לאכול או לשתות לא ירד הרבה גשם
ולא היו הרבה מים במיכל
"אני דואגת לך הארי את העדיין צריך לגדול"
"אני גדל מצויין "
הוא אכן גבהה קצת אבל עדיין הוא צריך לאכול יותר ממה שהוא אוכל עכשיו כדי להתפתח יותר .
"לפחות מזל שיש לנו את העץ של הקוקוס אחרת לא הייתי יודעת מה היינו עושים" אנה אמרה
אבל אני דאגתי לאנה הבגד ים שלה היה רופף על התחת והשדיים שלה לא מילאו את החלק העליון כמו בעבר
העצמות שלה יותר בלטו
דאגתי לה יותר מאשר לעצמי .
בוקר אחד כמה שבועות מאוחר יותר אנה אמרה
"היום חג ההודיה "
"באמת ?"
"כן "
"אני לא חושבת שאי פעם אכלתי בחג דגים או קוקוס "היא חייכה
"אבל לא משנה מה צריך להודות שלפחות יש לנו את זה "היא המשיכה להגיד
חייכתי אליה היא צודקת אחרת לא היינו שורדים בלי הקוקוס והדגים ..
באותו לילה במיטה היא לחשה לי "אני אסירת תודה על זה שיש לנו אחד את השני הארי"
"גם אני "
שאלתי את עצמי מה הייה קורה אם אנה הייתה מתה אחרי שהמטוס התרסק ואני הייתי לבד על האי
האם הייתי שורד?
YOU ARE READING
על האי
Fanficהייתי בת שלושים כשהמטוס הימי שבו טסתי עם הארי סטיילס התרסק במימי האוקיינוס ההודי הארי הייה בן שש עשרה הוא בדיוק החלים מהסרטן שהיה לו והיה בריא כבר כמעט שלושה חודשים תמימות. סיפור מרתק וממכר עוד לא קראתן סיפור כזה .
