המדריך לציניות

שונאת את כולם

רק אני מרגישה לאחרונה שכאילו הכל מתמוטט אצלי? או שזה עכשיו קטע אצל כולם?

אני עייפה מכולם ומהכל, נמאס לי מכולם ומהכל.

אנשים חושבים שהם יכולים להוציא עליי את העצבים שלהם ואז מתעצבנים על זה שאני מתעצבנת בחזרה.

אני מודה כשאני כועסת על מישהו אני יוצאת לו על החיים עד שאותו אדם מנסה להבין איפה טעה כשבחר בי להיות אחת מהחברות שלו. אני הורסת את החברויות שלי עם אנשים בגלל ריבים כאלה אז אומרים לי תנשמי עמוק ופשוט אל תעני כשאנשים מוציאים עליי את העצבים, אני מנסה.

באמת אלוהים שאני מנסה אבל אז זה נותן לגיטימציה לעשות את זה שוב, אז למה לי? למה לעזאזל שאני ארצה חבר/ה כאלה אם זה מה שהם עושים במקום לדבר איתי?

אני לא פאקינג שק חבטות של אף אחד ואם מישהו רוצה להתייעץ איתי אני כאן ואני עונה ומנסה לעזור אבל לא רוצים? לכו כוסעמק זה מה שנשאר לי להגיד.

יש לי בעיות משלי ונשבר לי הזין כשמעדיפים להקשיב ולמצוא פתרונות לבעיות של כולם חוץ מלשלי.
גם לי אמור להיות מישהו לפנות אליו כשיש לי בעיות.

אז יאיי.

היום החלטתי להתעלם מעוד חברה שנחשבה "די טובה", את האמת, ממוצעת אם מסתכלים לאחור.

יום ההולדת שלי בעוד 3 חודשים, אני אהיה בת 20.
היום החלטתי שאני לא רוצה לחגוג, כי מה יש לחגוג?
אם כולם כלכך שונאים אותי, חברות ומשפחה, מה יש לחגוג? אני לא רוצה אנשים צבועים שמריעים כדי שאני אסתום את הפה למשך שנה עד לפעם הבאה.

אז יום הולדת 20, משמעותי, ואני אהיה במיטה עם גלידה אם מישהו יחפש אותי.

נ.ב.
אני חברה פאקינג מדהימה, אני צוחקת כשזה לא מצחיק, אני אומרת שזה לא מצחיק ואז צוחקת על זה עוד יותר, אני שואלת שאלות מפגרות, אני יכולה למצוא מיליון ואחד דברים לדבר עליהם ולא יהיה משעמם איתי.
אני פאקינג מדהימה, ואם מישהו יוכל להעריך את זה, זה יהיה מדהים.