You're my guardian angel // מוקפא

פרק 10

נ.מ קים
"גברת קים למה איחרת?" שאלה שלבת המורה היחידה בבית ספר המזוין הזה שאני לא שונאת "הייתי בשירותים" "טוב שבי במקומך" אמרה והלכתי לשבת. בשיעור חשבתי על לוקאס ועל שליו ועל כולם לאדעת למה אבל מרגיש לי שעוד מעט יקרא משהו מוזר ומפחיד.
בהפסקה הלכתי לבית לקחתי כסף וירדתי לים לבד רציתי ליהיות לבד נשארתי שם עד הערב פתאום מישהו בא לידי ומתחיל לדבר ופשוט הלכתי כי אני לא מעוניינת במישהו אחר אני רק מעוניינת בו אבל זה לא יקרא ובלי ששמתי לב בכיתי אחרי הרבה שנים בלי בכי בכיתי פשוט בכיתי הוצאתי את הכל עם מישהו שאני מכירה היה רואה אותי ככה הוא היה צוחק כי סוף סוף קים הילדה הלא שבירה בוכה.
אחרי שכבר ניהיה מאוחר הלכתי לבית נכנסתי וכולם ישבו על הספה וראו כדורגל ופשוט עליתי לחדר לא נירא לי שהם שמו לב בכלל שחזרתי.
לקחתי מחברת ועיפרון והתחלתי לצייר אחרי הרבה זמן מאז משקרה עם אמא שלי לא ציירתי שזה כמה שנים טובות ציירתי ציפורים משוחררים על עץ וציפור אחת כלואה בכלוב מסתכלת על הציפורים המשוחררים פתאום אני שומעת את דלת חדרי נפתחת ושליו נכנס "צריך משהו?" שאלתי בקול אדיש "לא סתם היה לי משעמם אז עליתי אלייך" אהה עכשיו אני התוכנית בידור שלך לא הבנתי?" שאלתי בעצבים" לא למה את חושבת ככה מה את סתומה?" שאל בעצבים "כן אני סתומה" עניתי "אל תחשבי ככה אפילו" "אתה הרגע אמרת" אמרתי "לא התכוונתי לזה ככה" אמר נאנח "טוב סליחה פשוט עבר עליי חרא יום" עניתי "מה קרה את רוצה לשתף?" שאל " לא סתם חשבתי על כל מיני דברים" "את יודעת שאני חושב על זה עדין אין לי תמספר שלך תביא תביא תמספר" אמר רושם נתתי לו את המספר שלי.
אחרי משהו כמו חצי שעה שעה שליו ירד חזרה למטה ונשארתי לבד עוד פעם חושבת על שליו ושזה לא יקרה בחיים.
*יום למחרת*
אינעל השעון המעורר הזה חשבתי לעצמי עוד יום מזוין בבית ספר איזה כיף והוו קמתי התארגנתי ציחצחתי שיניים ירדתי למטה לקחתי את הג'יפ שקיבלתי לא מזמן ונסעתי לבית ספר תוך עשר דקות הייתי בבית ספר וכרגיל ראיתי את שליו ממזמז ילדה ליד השער גילגלתי עיניים והמשכתי ללכת לכיתה התיישבתי לקחתי אוזניות שמתי שירים והתחלתי לצייר זה מאוד משחרר אותי בזמן האחרון.