החיים טובים

קוסמת השלווה הקטנה

אני עוצמת עיניים, נותנת לזיכרונות לשטוף אותי. הזיכרונות על קוסמת השלווה הקטנה. אני זוכרת כיצד יצאתי מהבית בבהלה, בעיניי השחור של העשן, באפי הריח החריף של השריפה, באוזני צרחות האנשים שרצו, מנסים לצאת כמה שיותר מהר. אני זוכרת שמרוב שאנשים ניסו לצאת, אף אחד לא הצליח. אני זוכרת כיצד העלו את כולנו על אוטובוסים, כיצד הייתי על סף בכי, כשלפתע ראיתי אותה. ילדה קטנה, לבדה, כובעה מכסה את פניה, משעינה ראשה על החלון בדממה. נקודה של שקט בתוך כל הרעש. נקודה של שלווה בתוך כל הלחץ. כאילו עטתה מסכה שהגנה עליה מפני הזיהום של הפאניקה. אני זוכרת כיצד הרגשתי את גופי נרגע למראה השלו, כאילו הגישה גם לי מסכה, שעזרה לי לנשום כראוי. אני זוכרת כיצד ילדה עלתה בוכה כולה, מבוהלת, ואז שמה לב גם היא, לילדה הבודדה. ולפתע, כמו בקסם, נרגעה קמעה. לעולם לא אשכח אותה. את קוסמת השלווה הקטנה