החיים טובים

כל כך שלי

''כל כך יפה''
היד שלו עוברת על פניי
''כל כך תמימה''
ידו השניה מרפרפת על גופי
''כל כך שלי''

אני מתעוררת בבהלה, מזכירה לעצמי לנשום. הוא כבר לא פה. זה בסדר ניקו. תנשמי עמוק. הוא לא פה. אבל לא משנה כמה אני מנסה, אני עדיין מרגישה את מגעו עליי. אני נכנסת למקלחת, מים רותחים ששורפים אותי, מנסה לקרצף את מגעו ממני, ולמרות שכבר יורד דם מרוב שפשופים- המגע שלו עדיין עליי. אני מרגישה כל כך מחוללת. כל כך זולה. הדמעות לא מאחרות להגיע. אלא שאז צריך כבר לצאת. שלא אפספס את ההסעה לאולפנה. אני נושמת עמוק ומזייפת חיוך. מעמידה פנים שהכל טוב. אני צוחקת עם החברות ומשתתפת בשיעורים ונחמדה לכולם, כשכל מה שאני רוצה הוא לבכות. כשאני מגיעה הביתה אמא לא שם. רק הוא.
והכל מתחיל מהתחלה.