מי רוצה להיות מלך?!

חלק ב'-

ליומני היקר!
אני יודע שזה טיפשי, עבר שבוע, אבל אני עדין מחכה כל יום בשעה הזאת לשיפחה ההיא, כל יום הגיעה משהיא אחרת, אבל היום אני מקווה שהיא תבוא. אני מרגיש מטורף ומטומטם שאני יושב עליה, היא סך הכל בת אדם, זה מהלחץ, כן. זה מהלחץ. יש לי הרבה לחץ, ועם זאת בעיקר עליה אני חושב בשעותי הפנויות, תמיד אמרו לי שאני מודע לעצמי... מרגשות נעבור למחשבות, רוצה שאספר לך מה קרה היום? ליאוס טבע משפט כתר חדש, הוא רוצה להיות המלך. בכל מחיר. היועצים שלי הזכירו לו שאם הוא יתמודד שוב על הכתר הוא יפסיד בדיוק כמו בפעם שעברה, כי שום דבר לא השתנה. אז הוא פרש. אני לא יודע מה דחף אותי לעשות את זה אבל נגשתי אליו ושאלתי אותו "למה אתה רוצה להיות מלך? כולם יודעים שלהיות מלך בשלב כזה זה מעמסה. המלחמה לא משיארה מלך אחד רגוע. מה הבעיה שלך?" הוא הביט בי ואני דחקתי אותו במבטי והוא סיפר לי על השכן שלו, אציל מוכר מאוד שכבר הרבה זמן סוחט ממנו כספים וקשרים. ולמעשה הוא הפך להיות מוכר בזכותו בלבד. היה לו צער בעניים כשסיפר לי את זה, ואני ידעתי שלא רק ליאוס סובל מיחס זה אלה עוד רבים אחרים בממלכתי. אני מנסה לחשוב לפיתרון, אני מנסה לנסח חוק שיגביל סחיטה והוצאת שם רע, אבל אני חושב שזה בלתי אפשרי, בכל חוק שאוציא או אשמע מלך מכופף מידי או שהיה יותר מידי פריצות בחוק. לבנתיים בקשתי מליאוס שאחליף איתו בתים, את האחוזה שהיתה לי פצלתי לשניים, חלק לליאוס וחלק למחסן מזון בשביל איכר אחד המאכיל במשך הרבה זמן את דיירי הארמון. ביתו הגדול של ליאוס הפך לאחד מנכסיי המלך, שזה אני, והחלטי בליבי שיהפוך לבית מרפא, אני רק צריך למצוא מרפאים. ממש קלי קלות (בציניות). סיימתי לכתוב את ההכתרה. זה היה מטלה מייגעת. אבל אני מבין שזה חשוב, לי, ליורשי ולעם כולו. זה דירבן אותי להמשיך. לפי הכללים עלי לקרוא את יומן ההכתרה של קודמי, אבל דוד שלי כלל לא עשה הכתרה ראויה ולכן זה קצת בעייתי..
מצטער שקעתי קצת בזיכרונות,
שלך בכבוד רב המלך נוסטייב.
זיכרונות:
"אבא שלך מת, אוקי? אל תפריע לי עכשיו" אמרה המלכה לבנה הצעיר, היא הייתה לבושה אדום חשוף וחיבקה את דודו של הנסיך, אומנם הנסיך היה בין 7 בלבד אך ידע כי אין זו התנהגות ראויה. במקום לבכות המלכה עשתה מסיבה קטנה. ההלוויה של המלך היתה מבזה לכל רוח ודעה, שישה שדים* בלבד באו להלוויה וכל השאר היו שדונים** בגיל הנעורים אשר זרקו ירקות על הארון העץ מצופה זהב (ולא זהב כמו שצריך להיות לשד הגדול***)  שלושת היועצים של המלך, הנסיך ואחותו והקברן הגיעו. הוא בכה אבל אז הגיע אחותו אלפירונז ונזפה בו "אתה, אתה צריך להיות המלך בעתיד. אבא מת, רושגיר מת, אתה המלך הבא! אם תבכה ככה לעולם לא תקבל כבוד כשד!" הוא הפסיק לבכות, מחכה להגיע הלילה. הם חזרו מבית הקברות, בגדיהם היו מטונפים מירקות. היה אפשר עוד לראות את עניו האדומות של הנסיך הצעיר. רושגיר היה אחיו הגדול של הנסיך, הוא מת שנה קודם לכן מהמלחמה. אלפירונז היא אחותו שקטנה ממנו בשנה. המלכה הביטה בהם בביקורת, לידה עמדו פטיטיק וסמבוגו  בנות דודות של הנסיכים הן היו בנות 3 ו-4. אביהם עמד לצידם  לבוש במיטב הבגדים וכתר לראשו. "מה הם עושים כאן?" תהה הנסיך, והמלכה חייכה חיוך רחב. "היום בערב אני ודודך נינשא ומחר תהיה הכתרתו." הנסיך קימץ את עניו הקטנות בפליאה ודימעה זלגה מהם, הוא מיהר למחות אותה ולחש בזיעזוע "אבא מת היום!" גם היועצים הרימו גבה ואז דוד שוונציור התחיל לדבר "אנחנו במלחמה, חייב מלך מהר כדי שלא יתחילו מהומות, אבל לא כולם יקבלו אותי כמלך רק בגלל שאני אח של המלך הקודם אז הדרך החכמה ביותר לעשות זאת היא להינשא למלכה, שגם היא חושבת שעדיף למהר עם זה. רק כדי למנוע מהומות כמובן." הוסיף למראה הבעה המלגלגת של אחד השרים. נוסטייב הרגיש את הדמעות בורחות לו וברח גם הוא אל מיטתו. 
——
*מעמד האצילים נקרא שדים, ביחיד שד.
** שדונים= פשוט עם, רגיל, ביחיד שדון.
*** השד הגדול או ה-שד זה בעצם המלך.

דפיקת דלת קטנה קטעה את מחשבותיו, הוא הסתובב מהר וראה אותה. את אותה בת אנוש שחיבקה אותו אז. הוא התרומם לאט, 'כדי שלא תפחד ממני' חשב. "אפשר חיבוק?" הוא שאל בנימה של ילד המבקש ממתק. היא הניחה את המצעים על מיטתו וחיבקה אותה בחיבוק אימהי. הוא השעין ראשו על כתפה ובכה. הוא רצה עכשיו אבא. הוא רצה עכשיו שרק יבינו אותו, נראה לו שהיא מבינה אותו. הוא התנתק בעדינות וראה את השפחה שקועה במחשבות 'אלוקים, למה הוא ככה? הוא נראה כל-כך טוב!  אני יודעת שהוא המלך והכל אבל גם לו מגיע תמיכה. אני יודעת שהוא שד אבל מעולם לא ראיתי שד עדין כמהו.' היא חשבה שברור שהוא לא ככה כל הזמן, היא הרגישה שהוא הרפה ממנה וחייכה חיוך מעודד. "אני צריך ללכת" אמר, קולו היה אכזר. הוא מחה את דמעותיו ויצא מהחדר. היא סדרה את הדברים מהר וניסתה כמה שיותר לשכוח את מה שקרה.