ארבעה בדירה

פרק רביעי

לא פשוט לעבור דירה. כך גילו סבסטיאן ומישל בשבוע החולף. לשניהם לא הייתה זו הפעם הראשונה שבה עברו דירה, אבל לעבור דירה בתור זוג בוגר זה אחרת מלעבור דירה בתור ילד. סידורים אינסופיים נדרשו וחתימות חוזרות ונשנות. הם היו צריכים לשנות את הפרטים שלהם בכל שירות שהם אי-פעם צרכו: חשבון מים, חשבון חשמל, חשבון גז, רישום המגורים בעירייה, עדכון הכתובת למשלוח דואר וכולי וכולי.

כמעט שבוע שלם הם חיים על מזון מהיר וג'אנק פוד כי הכלים צריכים להיארז וחבל לקנות עוד מצרכים או להכין עוד אוכל שימלא את המקרר וייזרק בסופו של דבר. הימים הפכו להיות עמוסים ובלילות לא היה להם כוח אפילו לדבר. עכשיו, ליל יום ראשון, לילה לפני המעבר לדירה החדשה, הם היו זרוקים על המיטה ולמרות העייפות שלא אפשרה להם לדבר הם עדיין לא נרדמו.

"סבסטיאן?" לחש מישל, מתכרבל בחיקו החם של חברו.

"ממ?" סבסטיאן בקושי יכול היה להוציא הברה מפיו. הימים האחרונים גמרו עליו.

"אני אתגעגע לבית הזה..." לחש מישל, תולה את עיניו בנקודה לא ממוקדת בחלל החדר.

סבסטיאן הצמיד אותו אליו. "גם אני..." הוא לחש לו חזרה.

נשימתו של מישל התקצרה, כאילו שהולך לבכות. הוא התייפח לתוך החזה של הגדול.

"שש... מישל..." סבסטיאן בקושי הרים יד עייפה והעביר אותה בכבדות על שערו של מישל. "הכל יהיה בסדר. אתה צריך לישון עכשיו כדי שמחר יהיה לך כוח לבית החדש". הוא השאיר את ידו על ראשו של מישל, ממשיך ללטף אותו באפיסת כוחות. "אני... נראה לי שאני עומד להירדם..." הוא לחש, מותש. מישל בכה לתוך חזהו, עייף גם כן, וככה הם פשוט נרדמו.

****

הבוקר עלה ונראה שהמעבר לבית החדש הספיק להתעכל. אין ברירה. בני-אדם לא גרים כל חייהם באותו בית. כשתהיה להם האפשרות הם יוכלו לקנות יום אחד בית משלהם ועד אז-עדיף לקוות לטוב.

הם עמדו ליד הדלת, מתכוננים לצאת אבל כל רגע נזכרים במשהו אחר שהם שכחו. סוף-סוף הם סגרו את הדלת מאחוריהם. נפרדים מהזיכרונות, מהארוחות המשותפות במטבח, מהרגעים היפים שלהם על הספה, מהחדר והמיטה שלהם והכי חשוב- מהפרטיות שלהם. עד עכשיו הם חיו לעצמם, מעכשיו- עליהם לחלוק את חייהם עם אנשים נוספים.

*******

הי...

אז זהו זה. היום הזה הגיע סוף סוף, ויותר מישל וסבסטיאן לא יוכלו לחזור אל הבית שוב(אלא הם כן הם יבקשו מהקונה החדש, אבל נניח לצורך העניין שהוא פסיכופת מגעיל שלא יאפשר להם אפילו לקחת את מברשת השיניים שמישל שכח באמבטיה, שלא לדבר על סיור נוסטלגי...)

מה אתם חושבים על הסיפור עד עכשיו? עברתם פעם דירה? גרתם עם שותפים? איך זה היה עבורכם? אני כמובן אשמח לקרוא את הערות שלכם:)

אז ביי להפעם:)