סולאנג׳לו-אהבת אמת

פרק ב

״וואו ניקו... ממך לא ציפיתי, אבל בסדר, בסדר , אם אתה מאוהב אתה מאוהב, אי אפשר לשלוט בזה, והיא גם בת אפרודיטה, בטח היא השפיעה עלייך עם הקסמים שלנ , אני מבינה ממש, היא גם.. דיי יפה, כלומר חחח כן, היא יפה מאוד, קצת קולנית אבל.. בסדר לא עינייני״
אני בשוק שהיא אישרה לי דבר כזה עכשיו, איך , למה, היא השתגעה? היא הרי שונאת את לוריא מאז ש...
״למרות שאחרי מה שהיא עשתה לי פעם קודמת עם הביצים , אני לא הייתי סולחת.. אבל.. מה שבא לך אני לצידך״  אני לא מאמין, הפלתי את עצמי בפח, איך אני יוצא מזה? מה עליי לעשות ????
״טוב אתה נראה לי צריך לנשום קצת אוויר, אולי משהו משהו , יאללה בוא , יש פיצה בקרוב״ מזל !! מזל שהיא אמרה את זה! היא שברה את הקרח תודה לאל, יש לי זמן לברוח מהארץ? טוב זאת נראית לי כמו הזדמנות נהדרת! אארוז מהר תיק בלי שהיא תשים לב...
״ניקו, בוא כבר!״ היא מושכת אותי , שיט, הלכה לי ההזדמנות. אנחנו יורדים מהדיונות שקרובות לחוף וגבעות המזרחיות והולכים לכיוון חדר האוכל ועוברת רק שנייה עד שפרסי מזנק מאיזה גל ומנשק את אנבת, היא צוחקת ומחייכת , ״טיפש״ היא אומרת בחיוך, חיוך כזה אמיתי, כאילו בחיים לא נמאס לה מימנו, כאילו האש בינהם מעולם לא כבתה, , היא באמת מתרגשת כשהיא רואה אותו, אני מעריץ את האהבה בינהם , הלוואי והייתי זוכה בדבר כזה בעצמי, אבל הדבר היחידי שאי פעם זכיתי בו הוא חרוז לשרשרת אחרי חופש מלא שהייתי פה ולא ברחתי באמצע. פרסי ואנבת כבר המון שנים ביחד, אז יש מה להעריץ את האהבה שלהם , אבל לפני שהערצתי את האהבה שלהם, הערצתי אותו יותר, למעשה, כבר לא מתבייש להגיד (לעצמי לפחות) שהוא היה אהבתי הראשונה, כן , פרסי, הכוכב הגדול, היה גם אהבתי הראשונה, איך יכולתי לוותר? אלו היו שנים של הכחשה , שנים, אני מתכוון לזה, כי איך עליי להגיב בנורמאליות למצב הזה? ילד בן אחת עשרה מתאהב קשות בחתיך חזק ומצחיק בן 15 והיום אני בן 15 אז אני יכול להגיד על עצמי שהתאהבתי בו, פעם ראשונה שהרגשתי את הפעימות לב החזקות , את הזיעה את הרעידות, חלומות באמצע הלילה ולהתעורר בבהלה אחרי שרואה שקורה להאהבת חיי משהו. אבל למזלי, זה עבר. הצלחתי למחוק את רגשותי כלפיו. אומנם לא במאת האחוזים, אבל כן, חלקית הצלחתי. התאהבתי במישהו אחר וזה עשה את העבודה, אולי לא, זה לא עשה את העבודה , כי ההתאהבות במישהו החדש הרבה יותר קשה, הרבה יותר, הוא אפילו לא מדבר איתי, אותי פעמיים אחדות יצא שאני והוא דיברנו, אבל לא שיחות עמוקות, וגם בשיחות האלה התחלתי להיחנק ולהשתעל ונעלמתי בין הצללים, אני יודע שאני מאוהב. אני יודע שככה זה מרגיש, והלוואי והייתי יכול להשלים עם עם ההתאהבות הזאת, אבל אני לא יכול , אני לא יודע איך.
הלוואי והיה לי קל יותר .
״וואו הריח הזה יכול לשגע אותי ״ פרסי אומר
״כן , אני כל כך מחכה לפיצה הזאת״ אנבת עונה לו
״התכוונתי לריח שלך״ אומר לה, והיא מסמיקה, האהבה שלהם טהורה , אני מעריץ את זה .
״אלים אדירים, קחו חדר!״ אני צועק להם ואנחנו צוחקים.
אנחנו נכנסים לחדר אוכל וכולם כבר שם , אנחנו באים להתיישב , ואנבת דוחפת אותו ואומרת ״לך שב איתם!! ״
לא הבנתי למי היא מדברת הסתכלתי עלייה שוב,
והיא הצביעה בלי בושה על לוריא, פרסי תהה אך לא שאל , אני לא מאמין שסיפרתי לה, ולמזלי היקר והטוב, לוריא ראתה את אנבת מצביעה עלייה , והתחילה לדבר עלייה עם חברותיה, פה הבנתי, זה לא יגמר טוב.

תודה לקוראים היקרים, אשמח ממש לתגובות!!
שתפו את הסיפור עם חבריכם, ותכתבו לי עם אהבתם🙂
10 תגובות ואני ממשיכה✨