ג'ונגטא פרק 6:
השעה הייתה 7 בבוקר ג'ונג היון פתח את עיניו שניהם ישנו מחובקים ג'ונג היון הביט בטאמין חייך לעצמו והלך למטבח שתה קפה וחזר לחדר להעיר את טאמין וקרא בשמו:"טאמין תתעורר".
טאמין לאט לאט פתח את עיניו עדיין לא הבין מה ג'ונג היון עושה בחדרו על הבוקר ואז נזכר ביום האתמול.
ג'ונג היון השעין את טאמין והגיש לו את הכוס שהכין לו. טאמין שאל מזה ולגם מעט ואז עשה פרצוף חמוץ כזה ואמר:"מזה השתיה הזאת. אני רוצה שוקו" ג'ונג היון ענה בחיוך:"אין לנו שוקו. אנחנו לא ילדים קטנים בבית" טאמין הביט בו במבט מעוצבן וג'ונג היון אמר:"שמתי לך נס קפה. זה לא קפה, תנסה".
טאמין לגם ושתה חצי מהכוס והניח על השידה.
על שפתיו של טאמין היה מרוח מעט נס קפה ג'ונג היון ניגב את זה בעדינות עם ידו וחייך אליו בעוד אצבעות ידיו מנקות את הנס קפה משפתיו.
טאמין אמר מיד:"מה אם בית ספר"?
"נראה לך במצבך ללכת לבית ספר אתה צריך להישאר במיטה לפחות כמה ימים" אמר ג'ונג היון בהחלטיות.
טאמין אמר בגמגום ובתחנון:"אבל..אבל..אני צריך להגיש למורה את הפרויקט שלי וכל הלימודים שאני מפסיד" ג'ונג היון חייך ואמר:"לא נורא,תתגבר על זה אין מצב אני נותן לך ללכת"
טאמין הראה לו פרצוף עצבני מעט ואז אמר בלית ברירה:"אז למה אתה נשאר תלך גם אתה לבית ספר".
"למה שאני ילך בדיוק" ג'ונג היון אמר בגיחוך.
כי ככה אני ירגיש רע אם תישאר בגללי ותפסיד לימודים" אמר טאמין.
"כאילו שאני לומד" ג'ונג היון אמר בלעג.
טאמין אמר בפרצוף כועס:"זה לא משנה,אתה צריך ללכת, אני ירגיש רע אם לא תלך ותסתבך עם המנהל בגללי בבקשה תלך אני יהיה בסדר" טאמין התחנן עם עיניו הגדולות.
ג'ונג היון לא יכל לסרב ואמר בלית ברירה: "טוב בסדר אני ילך"
ג'ונג היון תפס בידו את צווארו של טאמין והקריב אותו אליו ונתן לו נשיקה חמה על מצחו.
טאמין הביט בו ליבו התחיל לפעום וג'ונג היון חייך ועזב את החדר.
כעבור כמה שעות טאמין שמע מישהו נכנס לבית בעוד טאמין תופס בידו אלבום תמונות והביט בו ג'ונג היון חייך לעצמו ואמר:"התגעת אלי" ואז שראה מה מונח בידיו חטף לו את האלבום מידיו.
"כבר ראיתי את כל התמונות" טאמין אמר בחיוך "היית נראה ממש חמוד שהיית קטן"
ג'ונג היון הראה לו פרצוף כועס טאמין צחק. ג'ונג היון הראה לו את השקית שבידיו ואמר:"קניתי ראמן עוד מעט הוא היה מוכן"
טאמין התיישב על הספה. ג'ונג היון עמד במטבח ליד הסיר והתחיל לבחון בחיוך את טאמין.
טאמין הרגיש לא בנוח ואמר לו:"מה אתה מסתכל בי ככה".
ג'ונג היון אמר בחיוך:"סתם כלום, בוא הראמן מוכן" ג'ונג היון מזג שני צלחות גדושות והניח אותם על השולחן בסלון
טאמין התיישב לידו והתחילו לאכול.
"למה אתה אוכל כל כך לאט" אמר ג'ונג היון.
"אני לאא" ענה טאמין במעט כעס.
ג'ונג היון גיחך לעצמו ואז הרים את חולצתו של טאמין:"מה עם הפצעים?" טאמין האדים."מה אתה מתבייש זה לא כאילו זה הפעם הראשונה"אמר ג'ונג היון וחייך לעצמו.
