Psycho

-7-

****אזהרה- חלק מפחיד****

שקעתי בשינה עמוקה, חלומי היה מדהים

ילדה קטנה בכתנת לבנה.
היא עומדת במרכז העיירה הנטושה,
שיערה השחור מלא הקשרים נופל לה עד מותניה.
מרחוק יכולתי לראות את עיניה שלה.
היא התקדמה לעבר גן השעשועים הנטוש והרדוף, התיישבה על הנדנדה.
כל הזמן הזה עיניה השחורות מביטות בי, לא מורידות את העיניים, גם לא כשהלכה ולא כשהתיישבה.
היא מתחילה להתנדנד.
קדימה.
אחורה.
קדימה.
אחורה.
אני עמדתי בצד הנדנדה, במרחק חמישה מטרים ממנה.
עיניה עדיין עליי.
לפתע היא הטתה את ראשה מעט הצידה, נתנה לשערה ליפול מפניה.
עורה החיוור מלא השריטות התגלה לפניי.
עיניה השחורות הפכו ללבנות.
היא חייכה חיוך חושף שיניים צהבהבות עם רווחים.
החיוך שלה גדל.
עיניה עדיין עליי.
עפעפיה התרחבו.
עיניה עדיין עליי.
לפתע החיוך שלה נעצר עם הגדילה, חיוך מאוזן לאוזן, ליטרלי.
פיה נפתח, חיוכה נשאר.
פניה נהיו אדומות, יותר ויותר.
עיניה עדיין עליי.
היא קמה מהנדנדה, הפנים שלה לכיווני וגופה פונה לקדימה.
היא התקדמה אליי בצעדי סיכול, גופה נשאר אותו הדבר, כך גם הבעת פניה.
היא התחילה להתרחק אחורה, עד שנעלמה לתוך הערפל.
לפתע הרגשתי דחיפה קלה בגבי, הסתובבתי ולא היה שם כלום, גם לא זכר לעיירה.
הסתובבתי חזרה וכך גם שם לא היה כלום. ריק לבן.
ראיתי נצנוץ קטן מרחוק, התקדמתי אליו ובתוך צעד הגעתי, למרות שהמרחק היה לפחות קילומטר.
מראה ניצבה ממולי ולפני שהבטתי בה הרגשתי שוב דחיפה בגב.
הסתובבתי וראיתי את הילדה.
היא הייתה במרחק חצי מטר ממני, סכין בידה.
היא התקרבה והתקרבה ואני עצמתי עיניים.
היא נעלמה.
הסתובבתי בחזרה למראה וראיתי את הילדה נשקפת מולי בבבואה.
הרמתי את היד והיא גם הרימה.
התהלכתי והיא גם הלכה.
לא הצלחתי לשנות את הבעת הפנים, וגם היא לא שינתה.
הרכנתי את ראשי כלפי מטה וראיתי את הסכין בידי.
בשנייה שהזזתי את פניי בצורה דרסטית שריריי נדרכו.
הרגשתי נוזל חמים על פניי.
בשארית כוחותיי ובכאב רב הצלחתי להרים את ראשי למראה, דם זולג מאפי.
לא יכולתי לזוז.
זה הרגיש שמישהו שולט בגופי, וזה לא אני.
טיף.
טף.
טיף.
טף.
הדם נפל מאפי, הכתים את שפתיי ואת שמלתי הלבנה, של הילדה שנכנסה לתוכי.
פניי עדיין פניה.
הסכין בידי הורמה וכך גם ידי.
להב הסכין הוצמד לרכתי, בין עיני לאוזני.
חיוכי, או חיוכה, גדל.
הזרם באפי התגבר, כל שמלתי הוכתמה.
בשנייה, ידי נדרכה ולהב הסכין הוחדר לראשי.
החיוך גדל.
הכאב הושתק.
הדם מרכתי זלג וליטף את הלחי שלי, ירד למותני מתחת לשמלה והגיע לרגל.
תוך דקה שלולית אדמדמה כהה נהייתה מתחת לכפות רגליי.
ראשי עלה למראה.
הבבואה שלי הושיטה את ידה למחוצה לה, נגעה בחזי.
נפלתי אחורה.
פניי אותם הפנים, רק עם מעט יותר דם.
הסתכלתי למעלה.
עיניי נעצמות.
גופי נרגע.
האם זה הסוף?

**** נגמר ****

פקחתי את עיניי במהירות וגל קור הציף אותי.
התקרה הלבנה החזירה לי אור בוהק וכך גם שאר החדר.
המוניטור צפצף, אני אפילו לא יודעת איפה אני.
הסתכלתי לשמאלי והיה שם מוניטור באמת, הדופק הראה על 0.
אבל הוא מחובר אליי.
הסתכלתי לימיני וראיתי את מלודי עם דמעות רטובות זורמות על עיניה ואת פרצופה בשוק.
צמוד אליה ישב גיא, אחיה, שהיה בשוק גם הוא אך הוא נראה יותר רגוע.
על דלת הכניסה נשען רוי, פרצופו פונה למסדרון הרחב.
לא היה רופא בחדר.
הצפצוף חורק האוזניים נשמע כל כך חזק, שאני בטוחה שגם אם רוי לא מסתכל הוא ידע.
הסתכלתי מאחוריי, ראיתי את עצמי.
שכבתי שם וירד לי דם מהאף.
הידיים החבושות שלי נחו על המיטה בשקט ואישוניי התגלגלו כלפי מעלה.
הפעם עיניי היו לבנות, לגמרי.
רוי הציץ לרגע והיא היה נראה כועס, זועם.
הוא יצא בטריקת דלת מהחדר, אני חושבת שהוא שבר אותה.
דקה בקושי עברה ומלודי חיבקה את גיא שהיה נראה מזועזע.