me against you

פרק 1

קוראים לי איימי,
איימי גונסון אני סה"כ בת 5 אבל זה לא הכל אני מיוחדת אני מפחידה אנשים
אנשים מפחדים ממשהו שיותר חזק ממהם,
אני.
זה אולי נראה שאני סתם משויצה אבל זה מה שהפכו אותי, זה מה שהמשפחה שלי הפכה אותי,
אני לא מאשימה אותם אבל יכלה להיות לי ילדות רגילה, אילו הכל לא היה קורה,
אילו בן דודי לא היה מעצבן אותי,
אילו הוריי לא היו שולחים אותי מהבית,
אבל זה לא משנה כבר, וזה מה שאני,
מפלצת.
הוריי תמיד ראו שאני ילדה חכמה ומיוחדת הצלחתי בהכל.
למרות שהייתי רק בת חמש הצלחתי לקרוא ספרים שלמים, ולהבין דברים שאנשים בממוצע לא מבינים. אהבתי ספורט,
ותמיד אהבתי לרוץ עם אבא שלי ,סיימון, ברחוב.
אבל הזכרונות האלו ממילא כלום עבורי.
הם לא רצו אותי.
אני לא שווה אותם.
לראות את אימי ,רייצ׳ל, מביאה לי ספר, מחייכת אליי, ומרגיעה, בזמן שאני עמדתי מבולבלת מחוץ למשרד הממשלה.
זה שנאה. אני שונאת אותה .
הכל קרה בגללה ..

ביום קיץ אחד בן דודי, דילן, הגיע לבקר.
"היי איימי" אמר בחיוך.
הוא תמיד מתנשא שהוא יותר מתקדם באולפן.
ההורים שלי נולדו בלונדון ועלו לישראל ביחד עם אח של אמא שלי, לי, והבן שלו, דילן, מסיבה לא ברורה.
אני ודילן היינו נפגשים המון, היינו החברים הכי טובים.
" היי דילן רוצה לשחק?" עניתי בעברית
"ממתי את יודעת לדבר בעברית?" גיחך,
גילגתי עיינים.
"אני לומדת מהר"
"טוב.. יש לי מכוניות חדשה רוצה ? היא מגניבה בטירוף והיא פועלת על חשמל ולא על בטריות!!
זה מדהים!!" אמר בהתלהבות יתר.
גם בהיותי בת אהבתי דברים של בנים. אהבתי את הקטע, וגם הטון שלו הלהיב אותי.
אני זוכרת שהוא בא אליי בהתלהבות ואמר שההורים שלו קנו לא סקייטבורד לכבוד העליה.
אני לא ידעתי מה זה בר מצווה, אז הלכתי לאמא שלי ובקשתי מימנה סקייטבורד לכבוד העליה,
אני רק זוכרת שהיא צחקה עליי ואמרה שאני קטנה מדיי לזה,
מה היא כבר יודעת??
אבל עדיין כשאני נזכרת בחדר שלי הוא היה נראה יותר של בנים ולא של בנות,אבל לא היה אכפת להיות שונה.. נולדתי לזה.
"נוו.. את באה?"
" יאלה בוא "
הוצאתי את קופסאת המכוניות ולקחתי את המכונית שהיתה על הרצפה.
"איימי תביאי תמכונית!! היא שלי!!!"
צעק דילן
"אני רוצה אותה"
"אני גם רוצה לנסות" מחיתי,
הוא נתן לי אגרוף בבטן, והוא עצמו היה בשוק ממה שהוא עשה.
כל כך התעצבנתי עליו. ופתאום קרה משהו שאני זוכרת כאילו היה אתמול.
כל המכוניות התחילו לעוף באוויר וכך גם המכונית שלי
"איימי מה את עושה, תפסיקי עם זה!" הוא נראה מבוהל,
"לא יודעת " הסתכלתי בהפתעה על מה שמתרחש.
דילן צרח כשהוא גם התחיל לעוף
"תורידי אותי , אבא, אבא הצילו, איימי הורגת אותי!
אבא היא תהרוג אותי!"
שתי הוריי עלו בבהלה,
" איימי!" הם ראו את המכוניות עפות באוויר ומהר הביטו בי בפחד.
המכוניות נפלו ברעש חזק, וכך גם דילן.
"אההה" צרח דילן, מתפתל מכאבים,
7אבא של דילן רץ אליו ומהר בדק מה שלומו.
לעומת זאת ההורים שלי רק בהו בי בלי להגיד כלום.
"תרחיק מפה תילדה הזאת, מהר סיימון, תיקח אותה" צעק לי,
"אימא מה קרה?" התחלתי לבכות, היא הסתכלה עליי לקחה את היד שלי וגררה אותי לאוטו,
"לאא, אמא, אני לא רוצה ללכת" ייללתי
היא זרקה אותי לרכב ונסענו.
"אבל זה לא אשמתי אני מצטערת, אני לא אעשה את זה שוב!"
"את הולכת מפה למקום טוב יותר" אמרה בקול רך , אבל היה נראה שהיא עומדת להתעלף.
"מה עשיתי??"
" אמא אני רוצה ללכת הביתה " בכיתי.
היא הוציאה מזרק מהתיק עזרה ראשונה, והסתכלה עליי, היא בכתה.
"לא, אמא ,לא! בבקשה! אני אהיה ילדה טובה, אני מבטיחה" צעקתי והשתוללתי
היא תקעה בי את המזרק והסתכלה עליי עם עיינים דומעות.
* * *
"בוקר טוב איימי" אמר אבי בעודו נכנס לחדרי.
טכנית הוא לא אבא שלי, אבל הוא הדבר הכי קרוב לאבא
אלה אם כן אתם מחשיבים את האבא הביולוגי.
"בוקר טוב הרמטכ"ל"
"את יכולה לקרוא לי אבא" אמר בלבביות
"אבל עכשיו את צריכה לקום ולהתלבש. יש לך אימונים עם החיילים החדשים, ואז יש לך אחכ את האימונים האישיים שלך.
אני יסביר לך הכל בהמשך היום, נתראה.." אמר מתכונן לקום.
"תודה אבא" אמרתי
הוא חייך, אני לא קוראת לו הרבה "אבא" או בכלל.
"תמיד פה" אמר כאילו זה היה ברור מאליו.
זה לא היה ברור.
"אני יודע שהיה לך קשה לאחרונה, אבל את צריכה להשתדל. ואגב..." אמר לפני שהלך "יש מחר את הפגישה של השנה של המשפחה שלך ואת חייבת לבוא, אמא מתגעגת אלייך"
"כן" חייכתי חיוך מאולץ
"טוב, אני חייב ללכת, ביי!" אמר ועזב את החדר.
אני יודעת שהוא לא מחבב את המשפחה שלי, בלשון המעטה, הוא שונא אותם בדיוק כמוני,
זה נראה שהוא דיי נלחם על תפקיד האבא המסור.
למרות שהוא עושה את כל העבודה, שזה כולל הכל,
הם "נחשבים" ההורים שלי.
אני לא רוצה לפגוש את אמא שלי אבל לא הייתה לי ברירה.
התלבשתי בבגדי הצבא וקלעתי את השיערי לצמה ארוכה, אני באמת צריכה לגזור אותו, ושמתי את הכומתה על הכתף.
הגעתי לבסיס ובהיתי באוויר בעודי מחכה למפקד.
הונחה עליי יד בפתאומיות.
"איימי, מה שלומך?" אמר בפנים שובבות כרגיל.
"דילן!! מה אתה עושה פה?" אמרתי מופתעת, הוא היה אמור להתגייס רק עוד חודשיים.
"גוייסתי לפני כמה שבועות, מה איתך?"
אימונים אישים קדיחות בשכל .
"כרגיל, מה שעושים בשירות" עניתי בקצרה.
היה אסור לי לספר מה אני באמת עושה.
"עד כמה זה רע?" הראה התעניינות,
" זה דווקא בסדר, זה כיף לעשות ספורט כל בוקר "
"כן, את באה למפגש של המשפחה, נכון?"
ידעתי שזה מה שהוא רוצה לשאול, ובגלל זה הוא דיבר איתי.
הןא היחיד ששמרתי איתו על קשר, ולו היה מאוד חשוב המשפחה.
"יש לי ברירה?
אתה יכול לבוא עם אבא שלי, הוא יכול לקחת את שנינו" עניתי
"הוא לא אבא שלך"אמר
" דיברנו על זה כבר מספיק פעמים, זה החלטה שלי"
"דילן!" צעק מישהו
"מה המצב?" ענה דילן
"נחמד יודע, שבועות ראשונים בצבא, ואני רואה שאתה כבר תופס בחורה" גיחך
" אם בת דודה שלי נקרא חברה "אמר
"יאא בת דודה שלך?? לא נכון אתה צוחק עליי !!"
יותר יפה ממך" הוא נתן לי תפיחה על השכם.
"תוריד את היד מיד!" אמרתי בתוקפנות
"נו מה ישלך?, קשוחה בת דודה שלך, אה?"
"תוריד את היד"
הדפתי אותו לרצפה
"אווץ׳ למה עשית את זה?"
" כי אתה אדיוט" עניתי מעוצבנת
"תזהרי את סהכ בת, את לא תגיעי לרמה שלנו הגברים.
" היי תירגע, גל" אמר דילן, הוא פמיניסט גאה.
" לא דילן, היא מעצבנת ובא לי לתת לה סטירה"
הפלתי אותו שוב,
זה כאילו הוא מבקש מכות, ילד כפות.
"זה שאני בת רק אומר לך כמה אני יותר חזקה ממך"
הוא נפל על דילן
" הכל בסדר פה? שאל הרמטכל
"איימי, מה אמרתי לך, אל אל תסתבכי עם טירונים הם לא לרמה שלך"
מה שנכון נכון
"צודק הרמטכל" עניתי לו
"היי דילן" אמר הרמטכל
" שלום המפקד" אמר דילן בפחד
"תשמור עליה"
" כן הרמטכל" דילן הצדיע
זה היה כזה מטופש וחמוד.
"פאק, היא הבת של הרמטכל?" שאל, מתעלם מקיומי.
" כן גל"
" אפשר להבין למה היא חזקה יותר ממני?? זה לא הגיוני!! היא בטח מתאמנת כל הזמן !"
"אני ממש פה ושומעת אותך ממש מעולה"
אמרתי, איזה בן אדם דפוק