כימיה של אנשים שבורים (Girl×Girl)

3; רק דניאל [דניאל]

היי! אני משתדלת להתמיד בכתיבה (מי היה מאמין) הנה לכם פרק שלישי, די התקדמתי בכתיבת המשך הסיפור אז אשתדל להעלות עוד פרק בקרוב

~

[דניאל]

סבתא שלי מסתכלת עליי. היא חושבת השתנית דניאל והיא אומרת "תאכלי, נהיית רזה." הפנים שלה חרושות קמטים והעיניים שלה טובות. מסתבר, אתם יודעים, שיש כזה דבר עיניים טובות. לסבתא שלי יש כאלו. בבית יש ריח של בישולים וסבא שלי ישן, הוא ישן כל הזמן והיא במטבח. העולם הלא מודרני שהם חיים בו לא עצוב להם וזה קצת עצוב. סבא שלי עדיין עובד, הוא מתעקש לעבוד. הוא אדם של עבודת כפיים והוא היה פעם גבר-גבר כזה, היום אנשים נותנים לו מבטים מרחמים ועוזרים לו לסחוב את הקניות מהסופר לבית. אבל הוא עובד, הוא הולך לסניף הדואר בעיר כל יום, אנשים יבואו לאסוף את החבילות שלהם והוא ירים ויביא להם אותן. והפעולה הזו, להרים את החבילות, היא באמת שוברת לו את הגב. אבל הוא מתעקש, כי ככה הוא מרגיש גבר-גבר והוא עייף ומנומנם כשהוא חוזר, לא מעניין אותו שאני כאן. לא מעניין אותו שאני כאן גם בגלל אני מסרבת לצאת עם בנים וזה מודרני מדי לעולם הישן שלו. הוא קורס על המיטה, הוא תשוש. הפנים שלו גם חרושות קמטים והעיניים שלו גם הן טובות. לא תחשבו שהוא שונא אותי, כי הוא לא. הוא רק רוצה את הכי טוב בשבילי.

אבל, ככה או ככה, התגעגעתי לסבא שלי.

סבתא שלי עדיין מסתכלת עליי ואני אומרת לה כמה טעים האוכל שהיא הכינה ושאני חייבת ללכת (אני באמת חייבת) ואני לוקחת את התיק שלי, אני מנשקת אותה על הלחי והיא מחבקת אותי ואומרת לי שוב "באמת הרזית, את לא אוכלת?" ואני מחייכת חצי חיוך, אני מתרככת עם המשפחה שלי ואני לא אוהבת ואוהבת את זה בו זמנית. אני ממלמלת משהו, אבל אני יודעת שעם כמה שחשוב לאכול, מה שהיא באמת שואלת אותי זה הכל בסדר? ואני חושבת שכן, הכל בסדר. הכל בסדר גמור.

העולם הזה שונה מאוד מהעולם שלי, מהעולם שבו התנהלתי כרגע לפחות. העניין הוא שככל שהייתי כאן יותר - בדירה הקטנה של סבא וסבתא שלי - נזכרתי ברגעים שבהם זה היה העולם שלי. כל העולם שלי. סבתא שלי שבמטבח וסבא שלי שעובד בדואר ואמא שלי שמדברת איתי על העתיד והכל דחוס בדירה הקטנה הזו. הרגשות שלי מאותה התקופה מרוחים על כל הקירות ואני כמעט מרגישה שחזרתי בזמן, כאילו אני עלולה לראות פה דניאל קטנה שמסתובבת. וזה, זה מפחיד אותי. פחד אחר מהפחד שחווים כשרואים סרטי אימה, לא מסוג הדברים שבועטים לך בבטן ודוחקים בך להתכסות בשמיכה ולהסתתר. פחד כמו הפחד להזדקן, פחד כמו הפחד לאבד מישהו קרוב, פחד שרודף אחריי ומסתובב סביבי ואני יכולה לנשום אותו.