אהבה אסורה//פאנפיק מתורגם על לארי סטיילינסון

פרולוג

״זה פשוט.. אנחנו חיים על הקצה, הארי. טעות אחת, ובחיים לא נוכל לראות אחד את השני שוב״

הארי תמיד היה רודף שמלות. הבחור הזה מבית הספר, שתמיד היו בנות מסביבו. הוא בחיים לא חשב שהוא מסוגל לאהוב בנים. הוא אוהב בנות, ורק בנות, אוקיי? זה היה ככה עד שהמורה החדש לאנגלית נכנס לתמונה. הדבר הראשון שהארי עשה כאשר הוא ראה את מר טומלינסון, שהיה מבוגר ממנו בחמש שנים בלבד, היה לבהות בו. איך זה הגיוני שקיים בעולם בחור כזה יפה?
מה קורה כשהארי מבין שלמרות הכל, הוא מתאהב בבנאדם שבהחלט אסור לו להתאהב, ושהרגשות הם הדדיים?

~פרולוג~

״כ-כן, הארי. בדיוק פה״ נאנחה הנערה מתחתי.

דחפתי מהר יותר וחזק יותר לתוכה עד שהרגשתי את הבטן שלי צמודה וידעתי שאני לא אחזיק מעמד עוד הרבה זמן. התחלתי לדחוף אפילו חזק יותר לפני שנכנסתי לקונדום. התנשפתי והתנתקתי ממנה. היא נאנחה בסיפוק בזמן שהסרתי את הקונדום ונשכבתי לידה.

״אני אוהבת אותך״ היא לחשה כנגד הכתף שלי.

הרגשתי שאני נדרך. היא אוהבת אותי? טוב, אז נראה שסיימתי איתה...

חיכיתי עד ששמעתי את הנשימות שלה אחידות ואיטיות לפני שהגנבתי אליה מבט. היה לה שיער חום ארוך, קמטים מסביב לעיניים ואף קטן. ידעתי שמאחורי העפעפיים שלה מסתתרות זוג עיניים כחולות. היה בה כל מה שאהבתי בבן אדם. נאנחתי בשקט ויצאתי מהמיטה להתלבש.

בעצם זה היה עצוב שהיא אהבה אותי, כי אני לעולם לא אוכל לאהוב אותה בחזרה. הייתי זונה ממין זכר, למעשה. רודף השמלות הכי גדול בבית הספר, והייתי גאה בזה. אף פעם לא הייתי מאוהב, אבל זה לא הפריע לי. אהבתי לזיין בנות לפה ולשם.

עזבתי אותה בלי מבט נוסף וסגרתי את הדלת.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
״ביי אמא!״ צעקתי, מוכן ליציאה.

״חכה!״ היא קראה מהמטבח ״אני צריכה להגיד שלום לבובאר שלי״

היא חיבקה אותי בחוזקה והרגשתי את החיים נלקחים ממני.

״א-אמא, אני לא יכול ל-לנשום״ אמרתי וניסיתי להשתחרר מהחיבוק.

היא צחקה ושיחררה אותי. ״תבטיח לי שתהיה המורה הכי טוב לאנגלית בהולמס צ׳אפל, בו״

זה היה נכון. עברתי מדונקסטר לעיירה קטנה בצ׳שייר, הולמס צ׳אפל, כדי להפוך למורה לאנגלית. הכל התחיל כשקיבלתי את ההצעה מהמורה הזקנה שלי לאנגלית. היא אמרה לי שהייתי תלמיד כל כך טוב ובוגר בבית הספר, שהיא תבקש ממנהל בית הספר בהולמס צ׳אפל לקבל אותי. מאחר שהייתי בן 22 בסך הכל המנהל היסס קצת, אך לבסוף הסכים. אבל מה אני יכול לומר, הצטיינתי בכל המקצועות, מלבד אמנות, שכן אני לא באמת יודע לצייר אז זה לא הפתיע אותי... בכל מקרה, קיבלתי את ההצעה ועכשיו אני פה, עוזב את הבית שאני גר בו מאז שנולדתי.

״ברור, אמא״ אני צוחק.

״לווואאיייייייייי״!״ צרחו ארבע בנות במקהלה, לפני שהתחילו להתלות לי על הרגליים. ״אנחנו הולכות להתגעגע אליך״

התכופפתי וחיבקתי אותן, ״אני אתגעגע אליכן גם, בנות״

כשסיימתי עם כל החיבוקים נעמדתי ולקחתי את המזוודה שלי.

״ביי״ נופפתי להן לפני שסגרתי את הדלת מאחורי.

שאפתי אוויר עם חיוך על הפנים.

הייתי חופשי.

אז מה אתן חושבות על הפרולוג?
תגיבו ואל תשכחו ללחוץ על הכוכב הקטן בצד, לאב יו xx