השפתיים שלו רכות והנשיקה עדינה- מה שסותר את המעשים שלו בשעה האחרונה. אני מרגיש מבולבל.
משום מה התחושה הזו ממכרת; הידיים החזקות שלו עוטפות אותי והלשון שלו מלטפת את שלי, למה אני מנשק אותו בחזרה? למה אני לא מתרחק? זה לא בסדר, זה שגוי בכל כך הרבה מובנים. הוא החוטף ואני הנחטף, שנינו בנים, שנינו זרים, אני לא חושב שצריך עוד סיבות שיסבירו למה זה לא בסדר. ועדיין אני לא עושה דבר כדי לעצור אותו. אני חייב להפסיק.
"לא.." ניתקתי את שפתיי משלו והתנשפתי מהנשיקה הארוכה. הוא בהה בשפתיים הנפוחות שלי למשך כמה שניות ואז דחף את גופי העירום משלו, יוצא מן האמבטיה במהירות. הוא הושיט לי חלוק ושנינו יצאנו אל חדרי, שתיקה מביכה השתררה והמתח השאיר אותי חסר מנוחה. "אני הולך להביא לך בגדים" הוא אמר ויצא.
אני לא מבין מה קרה כאן עכשיו, אני באמת נישקתי חזרה את החוטף שלי? אחרי מה שעשה לי עכשיו.. מה לא בסדר איתי?? האצבעות שלי רצו בשיערי והתהלכתי בחדרי מצד לצד, אני כל כך מבולבל.
"הנה" הוא אמר בשקט. לקחתי את הבגדים מידיו והתחלתי להתלבש, הוא בהה בגוף העירום וחסר השרירים שלי אבל זה לא הזיז לי, הוא ראה אותי ככה כבר פעמיים. החולצה גדולה ומריחה מוניל, אותו הריח של ג'אנגקוק ואני לקחתי את הזמן בלהריח אותה ללא בושה. הוא שם לב למעשיי אך לא אמר דבר, רק המשיך לבהות בי. שמתי את תחתוני הבוקסר אבל הם מוחצים את האיבר המגורה והרגיש שלי, "ססס" נשכתי את שפתי בכאב והפסקתי את פעולותיי.
"אל תלבש אותם, שים רק מכנס. הוא רחב מספיק כך שזה לא יכאב כל כך" ג'אנגקוק לפתע אמר ומיד נזכרתי כי הוא עדיין בחדר. עשיתי כשאמר והתיישבתי על המיטה, למה הוא לא יוצא כבר מהחדר?
הוא המשיך להביט בי ממקומו ולא הצלחתי לקרוא את פניו. "אני.. מצטער על שהכאבתי לך היום," הוא אמר והשפיל את עיניו, "אם לא תפסיק לנסות לברוח אני איאלץ להמשיך בעונשים וקשה לי לעשות את זה לך" הוא נאנח ואני פערתי את עיניי בתדהמה.
"למה אתה מתכוון?" העזתי לשאול אבל הוא כבר התקדם אל הדלת, "לילה טוב ג'ימין".
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
שאר הימים עברו כמו כל יום אחר, אותן הארוחות המושקעות, אותן השיחות הקצרות ואותם החלומות אשר הופיעו כל לילה- עיניים גדולות וחומות, שפתיים דקות ורכות, שיניי ארנב וחלב בננה. צחקקתי לעצמי, "מה כל כך מצחיק?" ג'אנגקוק נכנס לפתע וליבי החסיר פעימה. "ש-שום דבר" עניתי בבהלה אך מיד לאחר מכן הבחנתי בבקבוק חלב הבננה שבידיו ולא יכולתי לעצור את עצמי מלצחוק. "מה?" הוא שאל וחיוך קטן נמתח על שפתיו. השיניים המתוקות האלו. "כלום" אמרתי והוא עזב את הנושא.
התיישבתי לאכול לאחר שעזב, חושב על כל מה שקרה בימים האחרונים. אני עדיין מסרב להאמין שהתנשקנו, ועוד יותר מנסה להכחיש כי אהבתי את זה. אני לא מבין מה לא בסדר איתי, למה אהבתי את התחושה של הידיים שלו סביבי, של השפתיים שלו עליי, ולמה לעזאזל אני מותח את הגבולות שלו בידיעה שיעניש אותי.
YOU ARE READING
Stockholm Syndrome // Jikook (boyxboy)
Fanfictionתסמונת סטוקהולם- תופעה פסיכולוגית שבה אדם המוחזק בכפייה בידי אנשים זרים, מפתח אמפתיה והזדהות נפשית עם האידאולוגיה והמעשים של האנשים המחזיקים בו. חייו של ג'ימין אינם החיים האידיאליים ביותר, כל חייו גדל בודד מאחר שאיבד את הוריו בתאונת דרכים קשה כשהיה...
