Stockholm Syndrome // Jikook (boyxboy)

פרק 7

התעוררתי משינה כל כך טובה, ראשי התחיל להתמלא במחשבות מהלילה הקודם עוד לפני שהספקתי לפקוח את העיניים. נרדמתי על החזה של ג'אנגקוק וזה היה כזה.. "ג'אנגקוק?" קראתי ופתחתי את עיניי במהירות, ממשש את המיטה לידי כשהבחנתי בחסרונו. אולי כל זה היה חלום? אבל אני לא נמצא בחדר שלי..

קמתי מן המיטה, מתהלך אל חדר השירותים אשר העלה בי זכרונות מהדברים שקרו אתמול במקלחון הארור ההוא. צחצחתי את השיניים במהירות ויצאתי אל הסלון שאת הדרך אליו זכרתי לשם שינוי. ג'אנגקוק ישב לצד השולחן בו אכלנו אתמול את ארוחת הערב, "בוקר טוב" בירכתי בזמן שהתקדמתי אליו, לא יודע איך אני אמור להתנהג עכשיו. "בוקר" הוא ענה בקרירות ונרתעתי, מתיישב בשולחן גם כן ומתחיל לאכול מיד את ארוחת הבוקר. הוא אכל בשקט, לא מרים את עיניו אליי אפילו פעם אחת, למה הוא מתנהג מוזר פתאום.. הייתי עד כדי כך גרוע אתמול? הוא מתחרט?

המשכתי לאכול בשקט, לא מוריד את עיניי ממנו בתקווה שיגיד משהו, אך תקוותי היו לשווא. "הכל בסדר?" החלטתי לשאול, והוא נאנח לפני שהניד בראשו באיטיות. "אני... חשבתי על כל מה שקרה אתמול" הוא התחיל לאחר כמה שניות שקטות שהרגישו כמו נצח, ויש לי הרגשה שהשיחה הזו הולכת לכיוון לא טוב. הוא בטח מתחרט על הכל, אולי הוא נגעל מהגוף השמן והמכוער שלי, או שהייתי ממש גרוע והוא בכלל זייף את האור- "זה לא קשור למה שקרה בינינו" הוא ענה כאילו קרא את מחשבותיי. "למען האמת נהנתי אתמול כל כך, כבר שנים שאני חוגג את יום ההולדת שלי לבד ואתמול הייתה הפעם הראשונה ששמחתי מזה זמן רב" הוא אמר והלב שלי כאב. "חשבתי על מה שסיפרת לי על עצמך, כל מה שעברת, והבנתי כמה אגואיסט אני. אני לא יכול פשוט לחטוף בן אדם ולצפות לא להיות בודד יותר, אני לא יכול להכריח מישהו להיות חבר שלי" הוא השפיל את עיניו וכעת אני לא יכול לקרוא את פניו, "אני מצטער על כל מה שעשיתי לך, זה לא מגיע לך ג'ימיני.." ליבי החסיר פעימה מהכינוי המתוק והוא המשיך, "אז הגעתי להחלטה בלב כבד- אני משחרר אותך" הוא סיים והרים את עיניו אליי, מחכה לתגובה כלשהי אבל היא לא הגיעה. "אתה שומע מה אני אומר לך? אתה יכול לעזוב עכשיו" הוא חידד את דבריו ובכל זאת המשכתי לשבת ולבהות בו. "לך, ג'ימין, אתה סוף סוף יכול לברוח, לך!" הוא צעק וזה הספיק בשבילי. "אני לא הולך" עניתי בשקט, "טוב אז להתראו- רגע מה אמרת עכשיו?" הוא פער את עיניו וחזרתי על דבריי, "אני לא הולך, אני רוצה להישאר" הוספתי והוא בהה בי כאילו אני יצור זר. "למה שתרצה להישאר אחרי כל הדברים שעשיתי לך? אתה יכול סוף סוף לחזור לחיים שלך" הוא ניסה לדבר אליי בהיגיון ואני צחקתי, צחקתי בזמן שהוא הביט בי כעל משוגע. "אתה לא מבין ג'אנגקוק? אין לי לאן לחזור! אין לי משפחה, אין לי חברים, ממש בקרוב ימלאו לי 18 ואז אני אצטרך לעזוב את בית האומנה כך שגם לא יהיה מי שידאג לי יותר.. וכאן טוב לי. יש לי חדר שינה ואמבטיה משלי, יש לי בגדים חמים ואוכל בכל השעות של היום, אתה דואג לי למרות מה שעשית לי, ואני מצליח להבין למה עשית את זה. אתה מפחד שאעזוב ותישאר בודד, והאלימות שלך היא בגלל שחווית כזו בעצמך. אתה לא בן אדם רע ג'אנגקוק, ואם להיות כן, אני די מחבב אותך" סיימתי את דבריי.

הוא נשאר בשקט למשך כמה דקות ארוכות, מעכל את הדברים שאמרתי. המשכתי להביט בו בסבלנות, לא מצפה לתגובה מהירה. מה אם בכל זאת הוא לא ירצה שאשאר?

"אני לא בטוח איך אני אמור להגיב על זה. לא ציפיתי שזו תהיה התגובה שלך" הוא אמר, עוטה הבעת בלבול על פניו ואני הנהנתי בהבנה. "אני גם לא ציפיתי שאתאהב בחוטף שלי" פלטתי בקול רם לפני שהספקתי לסנן את מילותיי, מיד מכסה את פי בשתי ידיי. הוא הביט בי בהפתעה וחיוך קטן הופיע על שפתיו הרכות, פניי התלהטו ממבוכה וגלשתי מטה בכיסא שלי. "אתה מה?" הוא שאל, דוחק בי וכל מה שאני יכול לעשות זה לקלל אותו בליבי. "לא התכוונתי להגיד את זה בקול רם, זו הייתה רק מחשבה!" ניסיתי להגן על עצמי למרות שאין לי דרך חזרה. "אז זה אומר שאתה כן חושב ככה?" הוא התגרה ואני קברתי את פניי בין ידיי. הוא צחק והצטרפתי אליו, הוא מתנהג כל כך שונה פתאום.

"אז.. אני מניח שאתה יכול להישאר- אם אתה רוצה כמובן, כי אני אשמח אם כן" הוא אמר ונעמד, "וגם אני חושב שהתאהבתי בחטוף שלי" הוא לחש והתכופף אליי, נושך את השפה התחתונה שלי ומיד לאחר מכן מוצץ אותה בין שפתיו החמות. גניחה לא רצונית נפלטה מפי והוא מצץ חזק יותר את השפה שלי, "אתה מגיב אליי כל כך מהר" הוא התרחק מפני וייבבתי בגלל האובדן.

"בוא נסיים את מה שהתחלנו אתמול," הוא אמר והתקדם אל הספה ואני עקבתי אחריו, מניד בראשי בתוספת חיוך.

הוא התיישב ופשט את זרועותיו לפנים, ומיד התמקמתי עליו בדיוק כמו אתמול כשרגליי מפושקות על ברכיו. הוא פשט את חולצתי ממני במהירות וחיבר בין שפתינו. הנשיקה כל כך תשוקתית ועוצמתית, גורמת לי להאנח אל תוך שפתיו אך דפיקה חזקה על דלת ביתו הגדולה קטעה את הרגע המושלם. "משטרת בוסאן, נא לפתוח את הדלת מיד".