נפילה פתאומית(פאנפיק על פרסי ג'קסון)

העבר.

נ.מ אנבת'.

"אאוץ'" אמרתי.
כאב לי מאוד אבל לא נראה שנפצעתי.
"פרסי?" שאלתי.
"כואב לי כל הגוף." אמר.
עזרתי לו לקום.
"איפה אנחנו?" שאל.
הסתכלתי סביב, המקום הזה היה נראה לי מוכר.
"אנחנו ליד גבעת החצויים!" אמרתי.
שאגה נשמעה.
האירניות נראו בין השיחים.
"רוץ!" צעקתי.
רצנו לעבר מחנה החצויים, ופרסי באה להוציא את העט שלו.
"לא!" אמרתי. "מי יודע באיזה שנה זאת?, זה יראה חשוד!"
הוצאתי את החרב שלי ופרסי הוציא פגיון שהביא איתו למסע ליתר ביטחון.
תקפנו.
הם רצו לעברנו.
התגלגלתי שמפלצת אחת ניסתה לפגוע בי.
"אהההה!!!" שאגתי.
בעטתי לה בחזה, ונעצתי בה את החרב שלי. היא התפוגגה.
מפלצת שניה התנפלה עלי, ופרסי נעץ בה את הפיגיון שלו.
היינו בעמידת גב אל גב.
המפלצת האחרונה תקפה אותנו.
היא חתכה אותי חתך עמוק בחזה, ובפרסי נעצה את ציפורניה במותן.
"אההה!!!" שאג פרסי.
הוא דחף אותה והעיף אותה רחוק מאיתנו.
העפתי עליה את חרבי והיא התפוגגה.
כאב אחז בי, הפצע שלי לא נראה טוב.
הרגשתי עייפה, וראיתי היטשטשה.
"פרסי," אמרתי חלושות.
נפלתי עליו, והוא תפס אותי.
"פרסי," אמרתי שוב, ואיבדתי את ההכרה.
______________________________________

נ.מ פרסי.
אנבת' נפלה עלי, היא לא נראתה טוב.
היא הייתה נראת ירוקה נורא ועורה היה קר.
הרמתי אותה על ידיי ורצתי לעבר גבעת החצויים.
שאגות נשמעו מבין השיחים ומפלצות יצאו דרכם.
"הו, יופי." מילמלתי לעצמי והיגברתי את המהירות.
מפלצת נעמדה מולנו וחשפה שניים.
רצתי עליה ובעטתי בה, היא נפלה על האדמה. הרמתי את אנבת' על כתפיי, ונעצתי במפלצת את הפגיון.
מפלצות המשיכו לרדוף אחרינו ופצעו אותי.
נאבקתי לא לאבד את ההכרה, והרגתי מפלצות.
הרגשתי שכל הגוף שלי נמס, והרגשתי את הצורך ליפול על הרצפה ולהישאר שם.
אבל אנבת'  צריכה שאני יגיע למחנה החצויים, היא צריכה טיפול דחוף, היא צריכה אותי.
זה מילא אותי כח והתחלתי להגביר קצב.
הרגתי מפלצות כמו שד, רצתי כמו נמר, אבל הרגשתי כמו נמלה, אבל זה לא עצר אותי.
התחלתי להיות יותר ויותר קרוב לעץ האורן של
תאליה.
אבל אז מפלצת קפצה מולי, היא היתה מיומנת.
היא חתכה אותי בחזה והפילה אותי על הרצפה.
בעטתי בה, קמתי והתחלתי לרוץ, היא רדפה אחרי בשיא המהירות.
הייתי כבר מול הגבעה והתחלתי לטפס עליה.
עוד כמה צעדים והגעתי.
המפלצת התחילה להשיג אותי.
ידעתי שאין לי סיכוי, היא הייתה ממש מאחורי חזקה ומלאת אנרגיה, ואני הייתי עייף ועם שריטות ופציעות קשות, ואנבת' הייתה על גבי.
עשיתי צעד נואש לעבר הגבעה.
המפלצת שרטה אותי, אבל אני המשכתי לרוץ.
ואז שמעתי קול.
"לירות!" צעק הקול.
חץ פגע במפלצת, קפצתי מעבר עץ האורן פגעתי באדמה והתעלפתי על הקרקע.
_______________________________

נ.מ אנבת'.

פקחתי ענים.
הייתי במרפא.
לידי היה פרסי במיטה נפרדת מלא שריטות וחבלות.
הרגשתי רע, הוא נפצע כל כך שהוא הביא אותי לכאן.
נאנחתי וקמתי מהמיטה.
נאנקתי מכאב, הפצע שלי היה לבוש אבל עדין כואב.
"הופה!" שמעתי קול, "מי התעוררה?"
הסתכלתי הצידה וראיתי את לוק.
קפאתי במקום.
"וואו, את נראת כאילו ראית רוח רפאים." אמר לוק.
תתאפסי על עצמך." אמרתי לעצמי.
"איפה אני?!" אמרתי בפחד מעושה.
"תירגעי," אמר לוק. "את במקום בטוח. מה את זוכרת?"
"מפלצות עם כנפיים, את פר-"  עצרתי את עצמי.
אסור לי להשתמש בשמות האמיתיים שלנו.
"כן?" שאל לוק.
"את ג'ון תופס אותי, ואז לא הרבה." אמרתי.
"אני מבין," אמר. "החבר שלך היה מאוד אמיץ, אני בהלם שהוא נשאר בהכרה כל כך הרבה זמן, הוא לא היה אמור בככל להישאר בחיים."
הזעפתי פנים. האם שמעתי קנא בקולו?
"אוי, שכחתי להציג את עצמי, אני לוק." אמר.
"ונסה." אמרתי.
זה השם הראשון שעלה לי בראש.
"היה נעים להכיר אותך." אמר והלך.
____________________________________