FALLING ANGELS ♡ BTS

" מה זה היה ?"

נ.מ ג'ונגקוק:

ההרגשה הזאת , היא עוטפת אותי אני מרגיש את החום שלה בכל גופי , ליבי דופק בקצב מהיר , זה כאילו קרן שמש נחתה עליי,
' מה זה ההרגשה הזאת היא כל כך חמה ונעימה ומלטפת , זה מרגיש כמו החיבוק של ג'ונגקוק ' ,
אני דמיינתי את זה ? לא, זה לא הרגיש כמו דמיון, כשהסתכלתי במבט שואל לכיוון האחרים הם היו שקועים בלשיר והיה נראה שלא שמעו משהו ,
' מה זה היה ' שאלתי את עצמי שוב ושוב , ' ויותר חשוב מי זה היה ,
אם זה מישהו שיודע את השם שלי ... זה חייב להיות אחד ממנו,טוב נעזוב את זה בטח דמיינתי את זה ' ,
השיר נגמר וכולם מסביבנו מחאו כפיים צעקו ושרקו, הבנתי שעשינו את השיר טוב , חייכתי למשמע התרועות והמחמאות , אך נעצרתי שאיש אם פרצוף אדיש התקדם לעברנו, התחלתי לפחד ממנו ולכן התקרבתי לעבר טאה שהיה הכי קרוב אליי, ' מי זה האיש הזה הוא מפחיד , רגע גם ג'ונגקוק מפחד? ' , שוב שמעתי את זה זה משהו לא מוסבר כאילו מישהו מעולם אחר מדבר איתי, הפעם הייתי בטוח שזה לא רק הדמיון שלי , הסתכלתי לאחור וראיתי את טאה מזיל דמעה אחת מבלי לשים לב , רק שניה דמעה ? למרות שאנחנו מתנהגים כמו בני אדם , יש לנו רק שתי דברים שאף פעם לא קורים לנו , וזה דמעות ודם.
אחזתי בידו של טאהיונג ומשכתי אותו איתי בריצה הכי מהירה שלי, בזמן שהוא מבקש שאנ אעזוב את ידו,
"מה יש לך? תעזוב אותי " הוא אמר לא שם לב שעוד דמעות יורדות מעיניו, היינו כבר מאוד רחוקים מהמקום שבו שרנו אז החלטתי לעצור, התיישבנו על ספסל שהיה שם ליד פארק כלשהו , הסדרתי קצת את נשימתי ופניתי אליו, " טאהיונג אתה באמת לא שמתה לב למה שקרה הרגע ועוד פעמיים?" , " מה? על מה אתה מדבר , תפסיק להתנהג מוזר ותסביר לי נורמלי " הוא אמר לי , "אוקיי, אז תקשיב טוב ..." הוא רק הנהן ואני המשכתי " טאה ירדו לך דמעות מהעיניים" אמרתי , ישירות הוא הסתכל עליי בהבעה של לא מבין, אני בעצמי לא מבין מה קורה פה , " אבל זה לא הגיוני אנחנו מלאכים אנחנו לא בוכים , כולם יודעים את זה , ואיך זה שאני לא מרגיש כלום ? איך זה שהלחיים שלי לא רטובות מהדמעות ?" לרגע נבהלתי כשהוא קצת הרים את קולו אבל הוא מייד השתתק,
" אתה לא מרגיש שאתה בוכה ?..., אתה לא רואה איך שהפנים שלך מלאות בדמעות?"
" לא ואם אתה כן ,אז יש לך בעיה ואולי אתה תצתרך לחזור לעיר המלאכים"
" לא טאה , בבקשה תאמין לי , אתה הסתכלת על האיש המוזר ההוא והתחלת לפחד ,ואז התחיל לרדת לך דמעות , לא רציתי שהאחרים ידאגו ,או שאם אני בכלל מדמיין , אז הבאתי אותך לפה "
" אני כן פחדתי מהאיש ההוא ואני לא יודע למה , ואני גם לא יודע איך אתה יודע שפחדתי , למרות שנשארתי אם אותו פרצוף אדיש מאז שסיימנו לשיר , אבל אני בטוח שאני לא בכיתי " הוא דיבר אם טון מאוד גבוה אבל עמוק כמו אוקיינוס ריק,
בהיתי בו לכמה שניות עד שהוא הקיש באצבעותיו כאילו מוציא אותי מהפנוט , ' למה בהיתי בו לעזעזל ' חשבתי לעצמי מוציא את עצמי מהבהיה , " רגע אז אתה אומר שאני מדמיין?" שאלתי בשקט עד שחשבתי שלא שמע אבל מסתבר שטעיתי, " לא , קוקי אתה יודע שאני מאמין לך אבל זה מוזר , גם מאז שהתחיל השיר אני מרגיש כמו קול בראש שלי, כאילו מישהו מדבר אליי דרך מחשבות .... רגע אתה גם שמעת מין סוג של קול בתוך הראש ?" קטעתי אותו באמצע ,והוא הנהן קלות מביט בעיניי, זה היה לרגע נראה כאילו שיש מסביבנו שדה פרחים , וכאילו הוא מחייך חיוך מרובע ויפה , ואנחנו ... ילדים? ,
' מה זה היה הרגע , זה מה שבני האדם קוראים לו פלאשבאק? אבל איך יכול להיות שאני וטאהיונג ניהיה בשדה פרחים , בעולם האנושי, בתור ילדים?? ' ,
"ג'..ג'אנ....ג'ונגקוק ", " למה אתה מגמגם ? ו... מה ?" שאלתי בטון אדיש ,
" ג'ו... ג'ונגקוק .... אנ..ני חושב שאנחנו מחוברים או משהו " ,
" מה על מה אתה מדבר?"
"אתה גם ראית אותנו בשדה הזה לפניי שניה נכון?" , פערתי את עיניי , ' אוקיי אז אני לא מדמיין דברים לבד' חשבתי לעצמי,
"ו...אם אני כן אז מה...זה בטח הדימיון ,או חלום או נבואה או משהו כזה " ניסיתי לשכנע את עצמי שזו האמת אבל ידעתי שהאמת רחוקה ממני בהרבה, מה היא בעצם האמת? אני וטאהיונג נצתרך לצאת למסע כדי לדעת אותה ,אבל בנתיים , רק בנתיים ,אנחנו צריכים לשמור את זה בסוד מכולם,

"טאה כדאי שנחזור ... האחרים בטח דואגים לנו" אמרתי מבלי ליצור קשר עין, "בקשר לקול הזה ,ששתינו שמענו , מה אתה חושב שזה ?" הוא אמר קצת מסמיק ומסובב את ראשו לכל כיוון אחר רק לא אני,נעמדתי מהספסל שישבנו עליו , " אני חושב שאני חושב יותר מדיי " , "מה? אתה מוכן לדבר נורמלי לפחות פעם אחת בחיים שלך ?" טאה התעצבן מעט אבל הוא היה נראה כל כך חמודיי , " אין לי מושג , יכול להיות סתם אני לא יודע, אתה שואל את המלאך הלא נכון" שיקרתי לו אבל קודם רציתי לדעת שאני בטוח במה שקרה , " בכל אופן בוא פשוט נחזור הביתה , אני אתקשר להוסוק ואשאל אותו מה הכתובת, ואז נזמין מונית " טאה הנהן והתיישבנו חזרה על הספסל והתקשרתי להוסוק.

בנתיים איפה שהם שרו

נ.מ הוסוק:

הרגשתי רטט בכיס , הרמתי את הטלפון , *ג'ונגקוק * שהחיינו, הוא נזכר להגיד שהוא חי החצוף הזה, עניתי לטלפון ולפני שהספקתי להעיר לו על משהו הוא כבר דיבר : " הוסוקי, תגיד לכולם שהכל בסדר , אני צריך את הכתובת של הבית החדש ניפגש כבר שם ..."
" אמ..אוקיי... קודם תרגיע קצת מה הלחץ , הכתובת זה ****** "
" תודה היונג ואל תחשוב שאני אספר לך משהו רק כי עזרת לי"
' וואוו מישהו פה לחוץ ועצבני קצת מעניין מה יש , אבל נראה שהוא לא הוך להוציא את זה, במיוחד אם טאה מעורב , כולנו יודעים שטאה מאוד רגיש ' , חשבתי לעצמי, ואז משהו קטע את מחשבותיי, האיש שג'ין מדבר איתו... ' יכול להיות שהוא קשור ? מעניין בדיוק שהוא ניגש אלינו אז ג'ונגקוק לקח מפה את טאהיונג...'

אתם חושבים שהאיש הזה קשור למשהו?

על מה ג'ונגקוק לא בטוח ?

למה ירד לטאה דמעות ויותר מזה למה רק ג'ונגקוק ראה אותן?

נדע את זה איפהשהו בהמשך...

איפה שהם שרו