He doesn't know me

Wont to try? ~Chapter 5~

פרק 5

עינינו הביטו אחד על השנייה למספר שניות נוספות עד שהפנתי את מבטי ממנו וסובבתי את גופי בחזרה בכך שאני מסתכלת על הכיסא הריק של סנדרה.

כולם שתקו כך שיכלנו לשמוע את הלחשושים של סנדרה והארי,לאחר מספר שניות רעש של טריקת דלת נשמע באוויר.

סנדרה התיישבה במקומה עם חיוך זחוח על פנייה, היא מוחאת כף ומשמיעה את קולה הצווחני.

״אידן?, אידן?״ ,קולות מעוממים נשמע ברקע, התעוררתי מן החלום שבו שהייתי . ״מ..מה?״, צחקוקים נשמעו מן פיהם של האנשים בחדר , ״היינו בדיוק בקטע שבו סיפרת על יומך״ קולה הגבוה אומר, "א..ממ, היום שלי היה בסדר״ חיוך עולה על פני,דוחפת את הכדור לידו של הבא בתור.

חזרתי לחלום.

לאחר שעה שבו בילינו את הזמן בחדרה של סנדרה הגעתי לחדרי, נאנחתי בקול, התקדמתי אל עבר ארוני, פותחת אותו ומסתכלת על בגדי הדלים, בחרתי מכנס וחולצה שחורים עבים, יצאתי מן חדרי שבידי בגדי והתקדמתי אל עבר המלתחות.

נכנסתי אל חדר האמבטיה מביטה לצד ורואה מספר שומרות משגיחות, פניתי אל תא מקלחת מבודד, הורדתי מגופי את בגדי ולאחר מכן נכנסתי מתחת לדוש, מים קרים פוגעים בגבי,צרחה קטנה נפלטה מפי, כיוונתי את הידית על מים חמים מחכה שיתחמם.

יצאתי מחדר האמבטיה שבידי מגבת והבגדים שלבשתי לפני, פונה דרך כיוון המשרדים, ״החלטת אם אתה רוצה לעבוד פה?״, קולה של מנהלת המוסד נשמע מבעד לדלת משרדה, ״אני חושב שאני אהיה פה בתקופת נסיון של חודש״, קולו של הארי נשמע לאחר מכן, התקדמתי אל דלת משרדה מצמידה את אוזני לדלת ומקשיבה, ״אוקי, אז תחתום פה, תוך חודש מהיום אתה תצטרך לענות לי תשובה אם אתה נשאר או לא״, ״אוקי״ הארי ענה בפשטות, ״וזה״ צליל של מפתחות נשמע ברקע, ״זה המפתחות של חדרך״. ״אוקי״. רעש של כיסא זז נשמע ואז משרדה של המנהלת נפתח, קפצתי לאחור מבהלה ולחץ. הארי נעמד מולי עם גבה מורמת וחיוך צדדי, ״אני יכול לעזור לך?״, קולו שאל, ״ל..לא, אני בסדר״ הסתובבתי עם גופי והתחלתי ללכת משם, מסתכלת לאחור ורואה את גופו של הארי מופנה לכיווני עם אותו הפרצוף.

ישבתי על מיטתי מביטה על האוויר. נאנחתי משחררת את גופי ונכנסת מתחת לשמיכה, עצמתי את עיני נותנת לדממה לסחוף אותי לשינה עמוקה.

דפיקות נשמעו מעירות אותי משנתי, פתחתי את עיני לאחר שרעש הדפיקות נשמעו עוד פעם, התיישבתי מנסה לקלוט מאיכן מגיעות הדפיקות, הדלת. כפות רגלי מתנגשות בריצפה הקרה בזמן שהתקדמתי לכיוון דלת חדרי, סובבתי את מנעולי ופותחת את החדר. הרמתי את מבטי עיני נפגשות עם העיינים שלו.

השתתקנו למשך מספר שניות עד שהוא פצח את פיו, ״הגיע הזמן לקום״ קולו המחוספס נשמע, ״מה השעה?״ שאלתי, ״השעה לקום״, הוא הסתובב על רגליו והמשיך לדלת הבאה, תלתליו קופצים על עורפו בזמן שצעד. סגרתי את דלת חדרי וחזרתי למיטתי,נשכבת עליה ועוצמת את עיני למספר שניות נוספות.
״אני שונאת אותו״ מלמלתי ברוגז וקמתי כך שפני מביטות על הארון שהוצב מולי.

לאחר שהתלבשתי פניתי לחדר האוכל, מדלגת על מבחר הפריטים של האוכל ופונה להתיישב ליד ג׳ון.

״שלוםםם״ קולה השמח של ג׳ון נשמע בין קוטלי החדר מתערבב ברעש של כל האנשים.

״היי״ מלמלתי והתיישבתי, ״למה את מדוכדכת?״, ״כי הבן של המנהלת החליט להעיר אותי מוקדם עם דפיקותו החזקות״. ״זה לא רק אותך נראה לי הוא סתם קם על רגל שמאל״ ג׳ון אמרה, ״או שהוא סתם גריל להיות מעצבן״ מלמלתי בעצבים כפני נשענות על ידי.

לקחתי לי תפוח ירקרק מן חדר האוכל ופניתי לכיוון הדלת יוצאת ממנה ופונה לחצר, השעה רק תשע בבוקר והמזג האוויר בחוץ מדהים, התיישבתי על הברזלים של הגדר מסתכלת על המקום, מצידי הימני היה מספר שומרים שהשגיחו על המקום, מצידי השמאלים היה האחד והיחיד הארי, הוא נשען על המבנה ועישן סיגריה.

הבטתי על נעלי השחורות מריחה את ריח הסתיו, ״רוצה לנסות?״, קול נשמע ברקע.