He doesn't know me

Prisoner number 8925

״תעזוב אותי״ צעקתי אל עבר השומר אך הוא התעלם,  ״עזוב אותיי״ צעקתי עוד פעם אך הפעם יותר חזק, ״ששש״ השתיק אותי השומר, ״לא עשיתי כלום, שחרר אותיי״ ירקתי לעברו, ״ספרי את זה לשופט״ אמר לעברי ולאחר מכן הוא יצא מן התא.

ישבתי כבערך שעתיים על מיטה עם מזרון דק וסדין קרוע, מסתכלת על כל עבר ועבר בתא מעצר, התא היה מלא באבק וקורי עכביש בצידי החדר.

קמתי על רגלי מתקדמת על עבר הסורגים ״תשחררו אותי״ צעקתי בכל כוחי ״ששש״ שמעתי קול לוחש לעברי ״תשחררו אותי בבקשה״ הרגשתי טיפות יורדות במורד לחיי , חזרתי למיטה נשכבת על המזרון הדק ומרגישה את עיני נעצמות.

״בום בום״ פתחתי את עיני בבהלה, ״בום בום״ התקדמתי אל עבר הסורגים מנסה לאתר את מיקום הרעש, רואה בעיני סוהר שהחל להכות עם מקלו בסורגים של התאים.

חזרתי למיטתי יושבת עליה ונאנחת, שמעתי את תא הסורגים שלי נפתח וקול קרא לעברי ״קומי״ הרמתי את ראשי וראיתי את אותו הבחור שאסר אותי אתמול, קמתי והתקדמתי אל עבר הסוהר ״תסתובבי״ סובבתי את גופי קח שגבי יופנה לעברו, הרגשתי מגע קר בידיי ולאחר מכן שמעתי רעש של נעילה, הוא אזק את ידי.

יצאנו מן התא והתחלנו ללכת במסדרון ענק שהובילה לדלת כסופה ענקית, הדלת נפתחה ומול עיני הופיע חדר אוכל ענק שורץ במלא אסורים, ״יש לך עשר דקות לאכול ולאחר מכן יש לך משפט״ השומר אמר לעברי ושיחרר את ידי.

ניגשתי אל עבר האוכל המועט שהיה ובחרתי לעצמי לחמנייה קטנה ותפוח וניגשתי לשבת בכיסא בצד.

לאחר מספר דקות השומר ניגש אלי ולחש ״נותרה דקה״, קמתי ממקומי השומר אחז בידי וסובב את כל גופי ואזק את ידי, אנחת כאב יצאה מפי,  יצאנו מן החדר והתכלנו לצעוד במסדרון צר שהוביל לדלת חומה, הדלת נפתחה והופיע מול עיני חדר שופטים ענק, כל מבטיהם של האנשים בחדר הופנו אלי ,הובלתי לעמוד ליד כיסא שלצידי עומדים מצד אחד עורך דין ומצד שני אותו השומר.

״בום בום״ שמעתי קול של דפיקות ״הקהל מוזמן לעמוד״ צעק השופט, ״האסירה 8925 אידן טיילר מועמדת לדין על כך שפרצה למספר דירות וגנבה תכשיטים יוקרי ערך״ השופט אמר בקול רם, ״האם יש סיבה לכך?״ שאל השופט, ״כן כבוד השופט יש סיבה לכך״, העורך דין שישב לצידי אמר, ״ובכן מהי הסיבה?״ שאל השופט, ״האסירה 8925 אידן טיילר פרצה וגנבה משום שננטשה כהיותה קטנה ולא ידעה איך ואיכן מסיגים כסף ואוכל״, אמר עורך הדין, ״והאם זו סיבה לפרוץ לבתים?״ שאל השופט, ״זו הייתה הדרך היחידה שלה להשיג כסף לאוכל ובגדים״.

השופט החל ללחוש עם חבריו לוועדה ולאחר מכן פנה אל קהל האנשים ״אתם משוחררים לעשר דקות״, ״בום בום״ דפיקותיו של הפטיש הדהדו בכל רחבי החדר, הקהל נעמד ולאחר מכן כולם יצאו מן החדר.

לאחר כעשר דקות כולם ניצבו בחדר השופטים מחכים
לתוצאה של מה שיעלה בגורלי.

״בום בום״ קול פטישו של השופט הידהד ברחבי האולם, כולם החלו לעמוד ״לאחר התיעצות רבה הוחלט שהאסירה מספר 8925 תעבור לחיות במוסד לעבריינים צעירים על היותה עוד קטינה״

׳תעבור לחיות במוסד לעבריינים צעירים׳
׳מוסד לעבריינים צעירים׳
אני.
במוסד.
לעבריינים.
צעירים.