״Well"~ chapter 4~

447 21 0
                                    


״א..ה?״ עיני עדיין מסתכלות על עיניו, ״אמרתי שתסתכלי לאן את הולכת״, קמתי על רגלי מיישרת את בגדי המלוכלים, ״סליחה?״ שאלתי עם פה פעור.

הוא דחף אותי והחל ללכת לכיוון שממנו באתי, סובבתי את גבי להסתכל עליו עם שנאה בעיני, הוא הלך עם הליכה שווייצרית לבוש בבגדיו היוקרתיים, פונה בפנייה ונעלם מעיני.

אני כבר שונאת אותו.

מלמלתי ברוגז והמשכתי ללכת אל חדר האוכל, בכל צעד שצעדתי הרגשתי כאבים בגבי התחתון, התעלמתי מהכאב ככל שיכולתי, נכנסת לחדר האוכל ומתסכלת לכל עבר מנסה לעטר את חברתי הג׳ינג׳ית ג׳ון, זהייתי אותה יושבת בשולחן הרגיל שלנו ומסביבה יושבים עוד שתי בחורים שאותם לא זהייתי.

ניגשתי לטור לקחת אוכל מהמבחר שהגישו לנו, יצאתי מן הטור שבידי מוחזק מגש צהוב ובו סלט ולחמניה.
ניגשתי אל השולחן והתיישבתי מול ג׳ון, ״היי״ אמרה ג׳ון עם החיוך הרגיל שלה על פניה, אני כל הזמן מתפלאת איך זה שילדה כזאת שנמצאת במקום כזה שומרת על שמחת חיים, ״אידן תכירי זה ט׳י״ היא הצביע על בחור עם שער שטני ועיניים בצבע שנוטה לדבש, חיוך מתוק הופיע על פניו, ״וזה ג׳קסון״ היא הצביע על הבחור השני שישב מסביב לשולחן, שערו היה שחור ועיניו חומות נוצצות, חייכתי אל שניהם ואמרתי ״היי״ בנחמדות.

הגיעה השעה שבע בצהריים וכולם החלו לפנות אל חדר מסויים שבו תמיד כל יום באותה שעה מתקיים משחק שבו כולם יושבים במעגל והמדריכה יושבת בראש המעגל, המדריכה מעבירה כדור לכל האנשים היושבים במעגל וכל אחד לפי טורו צריך לספר על משהו טוב שקרה לו היום ומשהו רע.

הכדור הגיע לבחור שישב לפני במעגל, הוא היה מקועקע,עם מראה מפחיד ומסוכן על פניו, הוא ישב בחברה של האנשים המפחידים. ״ובכן טד אנה ספר לנו על משהו טוב ומשהו רע שעבר עלייך היום״, המדריכה החלה לדבר.

״ובכן״ הוא חיכה את קולה הצפצפני, וכולם החלו לגחך ולצחוק, פני היו עם רשת פנים עטורה באי הבנה, הבטתי על המדריכה שפנייה נשארו אדישים.

כולם חיכו בסבלנות עד שטד יתחיל, ״אוקי״ גלגל את עיניו, ״אז הדבר הטוב שעבר עלי היום זה ששברתי למישהו מפה את היד, והדבר הרע זה שהודיעו לי על כך שאני צריך לחיות פה עוד שנה שלמה.

פניי הופנו לפניו של טד עם פרצוף מזועזע.

"א..אוקי., ב..בוא תעביר את הכדור לבא בתור״
גמגמה המדריכה.

הכדור הזהוב הועבר אל ידי, החזקתי בו חושבת על מה אני אגיד, ״אידן? שתפי אותנו על יומך״.

״ובכן הדבר הטוב שעבר עלי היום זה ש..שהיום קלטתי שהרבה זמן לא חייתי במקום שמטפלים בך , והדבר הרע זה אממ, הדבר הרע זה שהתנגשתי ב...״
דלת החדר נפתחה ומול עייני כולם הופיע הסיבה לנפילה שלי.

הארי.

כולם נעצרו והביטו עליו, ״ש..ש..שלום״ גמגמה המדריכה, עייניה מבטיות עליו עם עיני במבי מאהוב.

היא כמה ממקומה והתקדמה לכיוון הארי נעמדת מולו ומציעה את ידה ללחיצה, "שלום?״, הוא שאל עם פרצוף שואל, ״סנדרה״, ״שלום לך סנדרה״, הוא לחץ את ידה, נשק לה על כף ידה וקרץ.

היא עמדה להתעלף.

״ובכן״ טד אמר מאחורי סנדרה וכולם החלו לצחוק בקול רם, ואיתם אני.

סנדרה סובבה אני גופה לכיוננו והשתיקה אותנו, הארי הפנה את גופו בשביל להסתכל על כל אחד בחדר ועיניו נתפסו על עיני.

ירוק מול חום.

דשא מול אדמה.

הארי מול אידן.

He doesn't know meWhere stories live. Discover now