משחקי הרעב-היום שאחרי (:

אבא

אבא.

מצחיק איך כל דבר כל כך קטן שקורה היום מרגש אותי.

אולי זה בגלל מה שאני הולכת לעשות, מה שאנחנו הולכים לעשות.

מיילור כל כך דומה לו. אני יודעת שזה אמור להיות מובן מאליו, בהתחשב בעובדה שהוא נקרא על שמו, אבל בכל זאת.

אני רואה איך יש לו כישורים של צייד. כל פעם שאני יוצאת לצוד, לאוורר קצת את הראש, הוא מתעקש לבוא איתי. עצוב לי איך שאני צריכה לקרוע אותו ממני, להסביר לו שיהיה לזה מספיק זמן כשיגדל.

אוף, שוב הדמעות האלה.

מה קורה לי היום ?

אני רואה שכבר מתחיל לרדת הערב, וקוטעת את הרגע הרגשני הזה בשכנוע הילדים לבוא להתקלח.

מאוחר יותר, כשהם כבר שוכבים במיטה, פרים מבקשת שאשיר לה.

יופי. אני שוב כמעט בוכה.

על זה שלאחת מהן הספקתי לשיר. 

לאחת לא.

די, לא לפני הילדים.

חשבתי ששכבר התגברתי על זה, למה היום הכול חוזר אלי כמו בומרנג?

כל השנים שהשקעתי בלשכנע את עצמי שזהו, התגברתי. כאילו מישהו החליט לצחוק עלי ולפוצץ לי את הכול בפרצוף.

די.

קוראים לי  קטניס מלארק

פעם קראו לי קטניס אוורדין

אני בת 28

ויש לי שני ילדים

שמחכים שאני כבר אשיר להם שיר...