אני מחזיקה חזק בזרועו של פיטה, ולא יודעת אם לפרוץ בצחוק או בבכי.
אני מתאפקת, כמובן, ומנסה להזכר בתגובות של שאר המנצחים כשנכנסו לחדר שלהם.
היימיטץ', ג'והאנה, ביטי.
טוב היימיטץ' זה לא דוגמה. הוא פשוט שתה וחוץ ממבט אחד נוסף בתמונה של מייזלי דונר לא הגיב יותר מדי.
ג'והאנה, מחוספסת כתמיד, צחקקה כשהביטה בתמונתה שם נראתה חלשה וחוורת, חלק מהאסטרטגיה שלה.
ביטי זה היה כבר סיפור אחר, הוא הראה קצת יותר עצב, במיחד על אלה שהרג בסוף המשחק בעזרת התיל שלו.
את אנני כמובן שלא הבאנו, היא נשארה במלון עם הילדים-גם ככה הדבר היחיד בערך שמחזיק אותה שפויה זה פיניק, ממש כמו אבא שלו.
את כל שאר המנצחים האחרים לא ראיתי, אבל אני יודעת שכמעט הכל מצולם בשביל הסרט.
אני רושמת לעצמי לזכור לבקש מקרסידה להוריד את ההתעלפות שלי בעריכה.
הנה אני שוב נודדת במחשבות, מתרחקת מהתמונה המצחיקה-עצובה שלפניי.
איך אני נראית שם..
כל כך שונה, כל כך אחרת
פיטה כמובן חתיך כתמיד
אני מחליטה שזהו ומספיק לי מהחדר הזה וגוררת את פיטה החוצה משם.
תודה, מספיק לי לבינתיים.
לא צריכה להתסכל גם בתיאור המפורט.
אני מישירה מבט לחדר האחרון במסדרון.
מעניין מה שם יהיה...
YOU ARE READING
משחקי הרעב-היום שאחרי (:
Fiksi Penggemarהסיפור הזה הוא בעצם המשך של משחקי הרעב, מה קורה שנים אחר כך.. מקווה שתהנו (: השקשוק של הרכבת חוזר באוזניי, מזכיר לי ימים שעברו. אני נושמת עמוק ומנסה להרגיע את עצמי, חשה בידו של פיטה לוחצת את ידי בעידוד. גם אנני, שיושבת מולנו, לא נראית משהו. רק הקול...