משחקי הרעב-היום שאחרי (:

בשבילם

"בלב האחו, תחת עץ הערבה,

מיטה של עשב, כרית של אהבה,

הניחו ראשיכם, עמו עינים על הכר הרך

כשתפקחו אותן מחר, השמש שוב תזרח.

כאן הכול בטוח, כאן הכול חמים

כאן שומרות חינניות על מנוחת החולמים

כאן מתוקים חלומותיכם ומחר יתגשמו כולם

כאן אתם יקרים לי יותר מכל דבר אחת בעולם"

אני משתתקת, ולאט לאט מחוץ לחלון אני שומעת את העורבנים החקיינים מתחילים לחזור על המגינה שלי.

מיילור ופרים מחכים שהמנגינה תסתיים.

"אמא, זה היה עורבני חקיין, נכון? כמו זה שעל הסיכה שלך"

מדהים איך הילד הזה שם לב לפרטים.

אני בקושי מסוגלת לדבר עכשיו, אבל איזה מזל שיש את פיטה שתמיד יודע לומר את הדבר הנכון בזמן הנכון.

"כן חמוד שלי. יפה ששמת לב.לילה טוב"

אנחנו חוזרים לסלון ברכבת.

"אתה רואה, בגלל זה לא רציתי לבוא. עכשיו אני סתם מתרגשת כאן מכל דבר קטן כאן, ובשביל מה? חשבתי ששמנו את כל זה מאחורינו"

"לא שמנו את זה מאחורינו ולא בטיח. מאיזה סיבה הכנו את הספר?"

"אני יודעת. ובכל זאת,"

אוף, אנשים כל כך מעצבנים שהם צודקים

"די. אם אני יכול להתמודד עם זה גם את יכולה. גם לי נורא קשה עם זה, כל שנייה כמעט עולים בי הזכרונות שהקפיטול שתל בי, אז אין מה לעשות. אני מחזיק חזק וממשיך הלאה. אנחנו חייבים לעשות את זה

בשבילם"