קוראים לי קטניס מלארק
פעם קראו לי קטניס מלארק
אני בת 28
הייתי פעמיים במשחקי הרעב וברחתי
הייתי הפנים של המרד
אני נשואה לפיטה
יש לי שני ילדים
שאני אוהבת מאוד
אני פוקחת עיניים לאט ומוצאת את הפרצוף של פיטה מולי
"היי" אני אומרת בהתממות
"היי" הוא אומר ולא מזיז את הפרצוף שלו שמולי
אני מנסה לעמוד והוא קם ועוזר לי לעמוד.
אנחנו עדיין בחדר של משחקי הרעב ה74
אני קצת נבוכה, עברנו בין כל החדרים ואף אחד מהמנצחים האחרים שהיו איתי, למרות שלא הסתובבנו בקבוצה כולם יחד, אף אחד חוץ ממני לא התעלף
כולם עברו פחות או יותר את מה שאני עברתי. למה אני?
אולי כי נכנסתי לחדר וישר מול העיניים ראיתי את רו?
למרות שבכלל מאז שהגעתי אני כל הזמן מעורערת.
אני קמה, נשענת על פיטה ומסתכלת על החדר. הנה מרוול, גלימר, קייטו, קלוב.
המיועד ממחוז 3, זה שראיתי את קייטו הורג אותו, המיועדת ממחוז 3.
ככה לאט לאט, מכריחה את עצמי להתמודד, להסתכל אחד אחד.
שואבת חוזק מפיטה שאני שעונה עליו.
יש כאלה שזה יותר קשה לראות את התמונה שלהם והתיאור שלהם.
רו.
כאלה שראיתי את מותם או שיותר הערכתי אותם
יש כאלה שפחות, למרות שאף אחד לא לגמרי משאיר אותי אדישה
ואז אני מגיעה לתמונות שלנו ..
YOU ARE READING
משחקי הרעב-היום שאחרי (:
Fanfictionהסיפור הזה הוא בעצם המשך של משחקי הרעב, מה קורה שנים אחר כך.. מקווה שתהנו (: השקשוק של הרכבת חוזר באוזניי, מזכיר לי ימים שעברו. אני נושמת עמוק ומנסה להרגיע את עצמי, חשה בידו של פיטה לוחצת את ידי בעידוד. גם אנני, שיושבת מולנו, לא נראית משהו. רק הקול...