פרסי והארי משלבים כוחות!

פרולוג

הנער הביט בפניה של הנערה. "את נראית יפהפייה היום" אמר לה.

הנערה צחקקה. "ובדרך כלל?" שאלה. בתשובה הנער נישק את שפתיה הרכות.

הנער התנתק ממנה וחייך. "מה?" שאלה הנערה. "כלום" ענה לה והמשיך לבהות.

היא ישבה על גדת הנהר והוא היה בתוך הנהר, המים - שהגיעו לו עד לחזה - לא הפריעו לו כלל.

לפתע הנער חייך בשובבות והנערה הבינה. "אוי לא..." מלמלה כשהוא אחז בידה ומשך אותה אליו. היא נפלה הישר לתוך הנהר, צוחקת.

הצחוק שלה כל כך טהור... חשב הנער כשנזכר בתקופה האחרונה - הוא לא זכר מתי העלה על פניו חיוך בשנים האחרונות. בעצם, היה איזה פעם פעמיים וגם הן רק בתגובה לצחוק המשכר שלה.

הוא צלל והיא ישר אחריו. הוא נעלם מראייתה והיא חיפשה אותו. דולפין עבר לידה והיא הבינה שהוא רוצה להוביל אותה ישר אליו. היא עקבה אחרי הדולפין וכשהגיעה הרגישה בדמעות הנשטפות בתוך הנהר. הוא חיכה לה שם ליד סלע שהיה מוכן לפיקניק - מפה ועליה מאכלים רבים שהנערה אהבה וחלקם היו כחולים, כצפוי.

הוא אחז בידה והיא הרגישה שמתפשטת בגופה הרגשה קרירה ומיד לאחר מכן יכלה לנשום ולדבר למרות היותם מתחת למים.

"מה כל זה?" שאלה והוא ענה לה בחיוך שובב. "מזמן לא היה לנו זמן ליהנות כמו שצריך -" הוא חייך חיוך מתוק שהמיס את לב הנערה. ברגע שאמר את שמה הוא גרם לליבה להחסיר פעימה. "-אנבת'"

***

אנבת' התעוררה שטופת זיעה. לידה ישבה פייפר בפנים דאוגות. היא לא הייתה צריכה לשאול. היא ידעה למה הנערה המסכנה כל כך חסרת מנוחה. אבל מעבר לזה, עיניה נראו רדופות ומשחרות לטרף. פייפר רכנה אל אנבת' וחיבקה אותה. אנבת' התמסרה לחיבוק שלה והתחילה לבכות חרישית.

פיפר לא אמרה דבר עד שאנבת' הרימה את ראשה. שערה הבלונדיני היה סטור ומבולגן ועיניה האפורות היו מלאו דמעות.

"למה?" שאלה בקול מלא כאב ופייפר סגרה את פיה ולא ענתה. היא ידעה למה חברתה מתכוונת.

"למה..." מלמלה שוב.

לראשונה פתחה פייפר את פיה. "אנבת'... אני מציעה שתנסי לישון קצת-"

רק המחשבה הבהילה אותה והיא הנידה בראשה. "אני- אני לא יכולה להירדם. החלומות... והסיוטים..." היא ניערה בראשה בחזקה ופייפר הביטה בה במעט רחמנות.

אנבת' קמה ממיטתה והחליפה בגדים. פייפר לא ניסתה לעצור בעדה והתיישבה ליד המיטה. הן לא הכירו הרבה זמן אבל מאז שהתחילו הסיוטים הקשר בין שתי הבנות התחזק.

שאר דיירי הביתן עדיין ישנו ופייפר שבכלל הייתה שייכת לביתן אפרודיטה אירחה לאנבת' חברה ודאגה שתישן בלילה כי בלילות האחרונים היא המשיכה להתעורר מסיוטים.

כשאנבת' סיימה להתלבש היא יצאה החוצה אל זריחת השמש. הזיכרונות העלו את הדמעות מחדש והיא התקדמה לאן שרגליה לקחו אותה. היא לא הופתעה למצוא את עצמה עומדת על גדת הנהר.

היא התיישבה והביטה במים בעצב. היא שיכלה את רגליה וטמנה את ראשה ושוב בכתה חרישית, מבטיחה לעצמה שזו הפעם האחרונה שהיא תבכה בעודה אומרת "אני אמצא אותך פרסי, אני מבטיחה. איפה שלא תהיה... אנחנו נחזור להיות ביחד"

________________________________________________________________________

היי לכולם!

אז גם אני התחלתי לכתוב סיפור משולב של הארי ופרסי כי אני פשוט מעריצה שרופה שלהם!

מקווה שאהבתם ואשמח אם תגיבו:)