פרק 5: העזרה של הרמיוני

355 25 11
                                    


*** הארי ***

"צהרים טובים לודו." אמר אדון וויזלי. האיש הזקן העיף בנו מבט חלוש. מבטו חלף על כל אחד מאיתנו באיטיות מייסרת. 

"ילדים זהו לודוביץ' בגמן והוא הממ לא במיטבו בימים אלו." הציג אדון וויזלי.

"מה אתה אומר..." לחש פרסי וכולנו, מלבד הרמיוני ואדון וויזלי, צחקנו. "בימים כהרגלם הוא עובד ביחד איתי במשרד הקסמים - כלומר, הוא עבד עד לפני שקרתה לו תאונה מצערת שהותירה אותו במצב הזה."

"באיזה מחלקה הוא עבד?" שאל רון.

"הוא היה ראש המחלקה למשחקי ספורט." ענה אדון וויזלי. רון קימט את מצחו. "אז איך קרתה לו תאונה שהשאירה אותו במצב כזה?" 

אדון וויזלי נאנח. "לא. זה לא קרה בגלל עבודתו במשרד הקסמים. חלק מתחביביו זה לאתגר את עצמו ולנסות את הקסמים הכי מסוכנים שניתן לעלות על הדעת. אחד מהם זה קסם השכחה ו... יום אחד הוא הטיל את הכישוף ופגע בעצמו. מאז - טוב - הוא נראה ככה." אדון וויזלי חייך בהתנצלות.

"לא שאני מפקפק ב... אדון הזה אבל אם הוא שכח הכל איך הוא אמור לעזור לי להשיב את זכרונותי?" שאל פרסי.

"הוא עסק בקסמים מסוכנים, לודו, אבל זה לא אומר שהוא רשע. רוב הקוסמים שמשתמשים בקסמי זכון הם מהסוג הרע ביותר ולכן לודו הוא האופציה היחידה שלנו... קיוויתי שאולי יהיה פה ספר שמסביר..."

"כאילו, משהו בסגנון: 'מדריך למשתמש: קסמי שכחה וזכרון מאת מירנדה גוזלי'?" שאל פרסי וכולנו הבטנו בו בתמיהה. 

"ואתם חשבתם שאני לא יודע כלום על קסם." אמר ואז צחקק. "סתם. הספר הזה מונח בדיוק שם." הצביע על שולחן במרחק כמה מטרים ממנו.

התקרבנו אליו והרמיוני הרימה אותו. היא דפדפה בו למשך כמה שניות. "אני לא חושבת שהספר הזה יעזור לנו במיוחד." אמרה והראתה לנו את פנים הספר. כולו היה אכול עש ומרקיב. 

"מה נעשה עכשיו?" שאלתי.

"טוב, אני מניחה שאפשר ללכת לבית של מירנדה..." אמרה הרמיוני.

"את יודעת איפה היא גרה?" הרמיוני גלגלה עיניים. "טרחתם פעם לפתוח את הספר "היסטוריה מודרנית של קסם"? מסופר שם שמירנדה זכתה בכמה וכמה פרסים על המצאות כישופים שתמיד התגלו כיעילים. באחת הכתבות שם יש מידע על מקום המגורים שלה אבל זה לא אצלי, נצטרך לעשות עצירה בבית שלי."

"הרמיוני, בבקשה תגידי לי שיש לך בגדים בשבילי בבית שלך...?" ביקשתי והרמיוני חייכה. "אני חושבת שכן."

החלטנו שנלך לביתה של הרמיוני, נבדוק איפה גרה מירנדה ואז נחליט מה הצעד הבא.

"אפשר ללכת ברגל. זו הליכה קצרה." אמרה ואני, רון ופרסי קפצנו.

פרסי והארי משלבים כוחות!Where stories live. Discover now