*** הארי ***
"פרסי!" צעק רון בפעם המיליון. יצאנו לפני כמה דקות מהבנק וציפינו שפרסי יחכה לנו בכניסה אבל הוא לא היה שם.
עברנו בין כל החנויות בסמטת דיאגון ופרסי לא היה שם.
"אתם- אתם לא חושבים שהוא איכשהו הגיע לסמטת נוקטורן, נכון?" שאלתי את רון והרמיוני, היחידים שהיו איתי בעוד השאר מחפשים את פרסי בחנויות אחרות.
"אני ממש מקווה שלא" צמרמורת עברה בהרמיוני.
"היי הנה הוא" קרא רון והצביע. הסתובבתי ופרסי פשוט עמד שם, מנופף.
התקדמנו לקראתו. "איפה היית? דאגנו לך" שאלה הרמיוני.
"התעכבתם בפנים אז הלכתי לקנות לי משהו לשתות..." גמגם.
"פרסי! חיפשנו אותך בכל מקום." התקדמה לעברנו גברת וויזלי.
"מצטער" אמר. "רק הלכתי-"
"וואו פרסי" קפץ פרד. "איך הצלחת להיעלם ככה?"
"אנחנו תמיד מנסים להיעלם אבל אמא כל הזמן מוצאת אותנו ומוציאה את כל הכיף." המשיך ג'ורג'.
"ויש לך הצדקה" אמרה גברת וויזלי בחומרה. "אסור לכם לצאת משדה הראייה שלי כי אחרת תעשו עוד תעלול מטופש וחסר אחריות."
פרד עטה על פניו פרצוף תמים. "מה? אנחנו... עושים תעלולים? מה פתאום."
"כן אמא." הוסיף ג'ורג'. "את לא יודעת שתעלולים כבר מזמן אנחנו לא עושים? אנחנו קוראים לזה-"
"העלאת-"
"מצב רוח-"
"וכיף-"
"בנוסח פרד וג'ורג'" סיימו התאומים ביחד והשתחוו עמוקות. גברת וויזלי לא התרשמה.
"ועכשיו... בואו נלך לקנות את הספרים שלכם." אמרה גברת וויזלי.
בשעות אחר הצהריים המאוחרות חזרנו לבית הוויזלים. ואני, רון, הרמיוני ופרסי עלינו למעלה, הרמיוני נפרדה מאיתנו לחדר הזמני שלה בעוד אנחנו נכנסנו לחדר של רון.
"הא... אני כל כך מוטש" מלמל רון וצנח למיטתו.
"פרסי, הכל בסדר?" שאלתי כשראיתי את מבטו המרוחק.
"כן, מה. לא. זאת אומרת, כן. לא יודע..." הוא נאנח. "פשוט... חשבתי על הבית שלי ועל הזכרונות האבודים שלי."
קמתי מהרצפה והניח את ידי על כתפו. הוא התקשח בתגובה. נתתי לו מבט שואל והוא רק צחקק בעצבנות. הוא מתנהג ככה מאז שחזרנו... לא, יותר מדויק - מאז שהופיע אחרי שחיפשנו אותו כשהוא אמר שהוא קנה לשתות...
YOU ARE READING
פרסי והארי משלבים כוחות!
Fantasíaתהיתם פעם מה באמת קרה בחודשים הבודדים שפרסי נחטף על ידי הרה ואיבד את הזכרון? מבחינתו הוא רק ישן אבל האם זה באמת היה כך? חשבתם פעם מה יקרה כשעולמות שונים לגמרי נפגשים? הסיפור יספר על הרפתקאותיו של פרסי בנסיונו לחזור אל אנבת' ואל מחנה החצויים בעודו פו...
