*** הארי ***
החלטנו לחזור לבית הוויזלים כדי להצטייד בכלי תחבורה אחר ואולי שם נמצא תשובות ומאחר וכלי הרכב שלנו שקע באגם אי שם באזור ההתרסקות, נאלצנו לקחת את הרכבת.
אדון וויזלי לא הפסיק להתלהב. "וואו ומה זה עושה?" הוא לחץ שוב ושוב על הכפתור שפותח את הדלתות ואחד הסדרנים הגיע וביקש להפסיק כי הרכבת לא יכולה לצאת בלי שיסגרו הדלתות. אחרי שהוא איים שאם אדון וויזלי לא יפסיק הוא יעיף אותנו מהרכבת - הוא סוף סוף הפסיק.
לקח לנו זמן מה להגיע. אני, הרמיוני ופרסי לא הכרנו את האזור כל כך טוב ורון ואדון וויזלי כל הזמן התבלבלו. "זה הרבה יותר נוח כשמסתכלים מלמעלה..."
כשהגענו לבסוף למרחק ראיה מהבית ראינו עשן. הסתכלנו זה על זה והתחלנו לרוץ. הגענו מהר לבית - חצי ממנו נשרף ועלה באש.
כל בני משפחת וויזלי מלבד רון ואדון וויזלי בהו בבית העולה בלהבות.
"מולי." אדון וויזלי קרא והיא הסתובבה אליו בפנים מלאות דמעות. "ארתור..." לחשה ורצה אליו.
הייתי המום. "מי עשה את זה?" שאלתי.
"היו פה שתי נשים. הן חיפשו - הן חיפשו אותך." את המילים האחרונות ג'ורג' הפנה לפרסי.
"אבל אם לא הייתי כאן למה שיעשו דבר כזה?" שאל בתהייה ובהה בלהבות.
"נשאל את עצמנו שאלות אחר כך. עכשיו צריך לכבות את האש." אמר אדון וויזלי. "האגם רחוק מדי, ולא נוכל לזמן לחש חזק מספיק שיעצור את האש."
"אתם לא יכולים פשוט לזמן לחש שיכבה את האש?" שאל פרסי בתבונה. גברת וויזלי נאנחה, "זו שריפה גדולה מדי. אני מכירה רק כישוף אחד אבל הוא לא חזק מספיק."
אני ורון הסתכלנו על פרסי. הוא הנהן ועצם עיניים. הקרקע החלה לרעוד קלות וראיתי במרחק את מי האגם מתקרבים אלינו.
"זוזו אחורה." אמרתי להרמיוני ולוויזלים.
בשאגה עזה של פרסי המים פגעו בבית ולרגע פחדתי שזה ימוטט את כל הבית אבל למרבה המזל זה לא קרה. אחרי השיטפון כולם, מלבד רון ואני, בהו בפרסי.
"א-איך אתה-" גמגמה גברת וויזלי.
"גדול" צעקו התאומים ביחד ותלו את ידיהם סביב כתפיו של פרסי. הוא חייך מעט.
"עכשיו שהאש כבתה אוכל לנסות לעשות סדר בדברים." ובהנפת שרביט הבית החל להתייצב וכל החלקים השרופים חזרו להיות שלמים.
YOU ARE READING
פרסי והארי משלבים כוחות!
Fantasyתהיתם פעם מה באמת קרה בחודשים הבודדים שפרסי נחטף על ידי הרה ואיבד את הזכרון? מבחינתו הוא רק ישן אבל האם זה באמת היה כך? חשבתם פעם מה יקרה כשעולמות שונים לגמרי נפגשים? הסיפור יספר על הרפתקאותיו של פרסי בנסיונו לחזור אל אנבת' ואל מחנה החצויים בעודו פו...
