Yours Truly, Louis - larry stylinson translated

3. Fanning

נ.מ הארי

בזבזתי שעות מסתכל על תמונות שלו, כולם היו שלי. בלי חולצה, תמונות ערוכות שלי בלי מכנסיים, כל דבר שאפשר לדמיין.

פאנפיק, שמעתי משהו על זה, ברור, פעם בכמה זמן אני נתקל בכל מיני סוגים, סיפורים עלי ועל בנות שונות או אפילו מוזרים יותר עלי ועל בנים. קראתי כמה פרקים מכמה פאנפיקים והכתיבה הייתה דיי טובה בכמה ממה שקראתי, אבל באחרים היא הייתה פשוט.... מוזרה.

לירי, זארי, נארי, ולפעמים סוג אחר... לארי. המעריצים אומרים לי באופן קבוע להתייחס למישהו בשם לואי טומלינסון. כאילו הוא היה הבן המעריץ היחיד בכל העולם. אפילו לא.

טוב, אולי כן, אבל זה לא משנה. למה הסתכלתי על הדברים שלו בכל מקרה? אני לא עושה את זה לשאר המעריצים שלי... טוב, לפעמים אני כן, אבל לא לעיתים קרובות.

המחשבות שלי נקטעו כאשר ליאם פרץ דרך הדלת. "ראית את הבוקסר שלי?"

גילגלתי את עיניי, והמשכתי להסתכל על מסך הפלאפון, מתעלם משאלתו.

עוד הערה מעצבנת העירה אותי מהפלאפון. "הארי. הבוקסרים שלי; ראית אותם?"

"איזה זוג?" שאלתי, מציץ על ציפורניי.

"האדומים!"

הנהנתי, נזכר במעורפל שצוות המלון תלה אותם על המרפסת. "תנסה באחד המרפסות, אולי?"

הוא נאנח בהקלה, "בסדר, תודה חבר," הוא אמר, טופח על כתפיי ואז עוזב שוב.

חזרתי להסתכל על מסך הפלאפון, לוחץ על קישור בטוויטר לא בטוח במעשיי, ואז הופנתי לאתר שנקרא... וואטפד? זה היה בפורמט שולחן העבודה, עם כיתוב: הורד את האפליקציה לאייפון שלך!

אז הורדתי.

בזמן שחיכיתי שזה ירד, הסתכלתי שוב על הכותרת של הסיפור "הבייביסיטר של לואי". מי זה לעזאזל לואי?

לואי טומלינסון.

קול בראשי צעק עלי, וזה הכל התחבר, כמובן. המעריצים אובססיביים על כך שאני "יוצא" עם לואי הזה. אני לעולם לא יצאתי איתו, המעריצים פשוט "משפפים" אותנו. אני לעולם לא ראיתי את הבחור במציאות. אז בכלל לצאת איתו.

הסתכלתי חזרה על מסך הבית והכל כבר ירד, כולל, וואטפד.

לחצתי על האפליקציה, ואז הסתכלתי על מסך הכניסה.

ברוכים הבאים לוואטפד!

יש כבר חשבון? הכנס!

צור חשבון חדש!

(דלג??)

לחצתי על דלג, אני לא צריך לעשות חשבון, רק כדי שהמעריצים לא יגלו שהייתי באתר הפאנפיקים הקטן שלהם. זה יהיה נוראי.