Stories and covers

#1

היא נאנחה בכח.
שיערה החום הקלועה בצמה נח על כתפה.
היא הביטה סביבה בחוסר אונים.
האנשים סביבה התרוצצו ושידרו דאגת יתר.
היא הרגישה קטנה והיא שנאה את כל תשומת הלב המיותרת הזאת.
אנשים באו ושמו לה עוד איפור בנוסף לטון שכבר היה עליה.
היא חשבה לעצמה מה נשאר לה לעשות.
הבגד שלבשה גירד נורא והיא גיחחה על הצבעים המחרידים.
הרי גם ככה זה מבחן בד,זה לא האודישן המקורי,זה סינון של כישרון,אז למה כל הצבעים והאיפור?
רושם?
הרי היא מנסה לביכנס לתחרות בגלל כישרון ולא בגלל צבעים לבוש ויופי.
"עליה לבמה בעוד חמש,ארבע,שלוש,שתיים,אחד.."
היא הרגישה שליבה מפרפר.
אנשים דחפו את רגליה לתוך נעליים בלתי נסבלות ודחפו אותה ממקום מושבה ישר לבמה.
היא מעדה על העקבים הבלתי נסבלים והרימה מבט לשופטים.שלושה גברים ואישה.
שקט שרר באולם.
השופטים העיפו בה מבט וגיחחו לעצמם.
היא נראתה כמו זונה ולא כמו מישהי שבאה לשיר.
"שלום.." אמר השופט מתאמץ לא לצחוק.הוא מסתיר את חיוכו עם ידו ומשתעל.
"נורא בוגר מצדך לצחוק" היא אומרת בכעס ומדדה לכיסא במרכז הבמה.היא לא מסוגלת לעמוד על עקבים כאלה.
הוא נועץ בה מבט המום.רבים היו שואלים מאיפה החוצפה הזאת באה...
"ממ..איזה שיר תשירי לנו מתוקה?" שואלת אותה שופטת שחיוכה לא מוסתר.אבל רואים שהיא מתאמצת לא להתפקע מצחוק.
"אני לא מתוקה,אני בת שבע עשרה" היא אומרת בכעס ומצמצמת לעברה עיניים.
השופטת מתיישבת לאחור בכיסאה ומסמיקה.
"Hanging tree" הנערה אומרת בכעס.
השופטים מביטים בה המומים.
שיר על עץ תליה.שבת שש עשרה שרה.
ממ... לא צפוי.
"את מוכנה?" שואל שופט שלישי.
"נולדתי מוכנה" היא אומרת .
הרמקולים מתחילים לרעום ברקע.אבל זה לא המנגינה הנכונה.
הנערה לא פותחת את פיה.
המוזיקה נעצרת.
"יש לך פחד במה?" שואל השופט הרביעי.
"לא"
"אז למה לא התחלת לשיר?" הוא שואל.
"כי זו לא המנגינה הנכונה" היא אומרת.היא מטה את ראשה הצדה.כמו ציפור סקרנית.
"אם כך אין לנו את המנגינה של השיר" אומר השופט.
"טוב" היא אומרת.
היא סופרת לעצמה בלב עד שלוש.ומתחילה לשיר.
גם בלי מנגינה...