Stories and covers

#6

אני פוחדת להתעורר כל בוקר.
לראות את הטוב והרע ולהרגיש כל כך חסרת אונים.
איך אני יודעת מה טוב ומה רע?
אני מלאכית.
אני רואה את השדים המכונים בני השטן שמלכלכים כל דבר טהור בטינופת של רוע.
אני חסרת אונים משום שאסור לי להתערב במלאכה של השטנים.
על אף שאני במשמר הסדר.
או שאגורש מעיר ההיכל.
•*•*•*•*•*•*•*•*•*•*•*•*
כאשר אני מתעוררת אני שומעת אזעקה נוספת שמפלחת את דממת הלילה.
אזעקה זאת אומרת שהשערים שמפרידים ביננו לעירם של השדים נפרץ.
אני מתיישבת בבלבול ומשפשפת את עיני.
אני שומעת את האזעקה מתחדשת בשאגתה וממהרת לנעול את נעלי הבית ולצאת מהמיטה.
אני מדדה במדרגות המפותלות ויוצאת לרחובות ההומים מלאכים מבוהלים מהאזעקות.
קיטורו של הטלפון מגיח מתוך הבית,ואני ממהרת לחזור לבית ולגלות על שיש המטבח את הטלפון שלי רוטט.
"כן?" אני עונה במהירות.
״תתלבשי ותגיעי לשערים,אנחנו זקוקים לתגבורת" אני שומעת את המפקד שלי אומר בצידו השני של הקו ומנתק.
אני רצה להתלבש במדי משמר האזרחים ויוצאת בחופזה לאופנוע שלי.
אילו רק הייתי זוכה בכנפיים... מחשבה זו עוברת בראשי כחלום באורו של יום.
אני מתנערת וגוערת בעצמי במחשבתי.
טיפשה!רק המלאכים שמקבלים כבוד מהמושל זוכים בכנפיים.
ואם לא כאות כבוד אז הם מקבלים אותם כאות זכות לשרת בעולם האנושי.
אני לוחצת על דוושת הגז ומתרוממת באוויר תוך כדי נסיעה מעוף.
המטרה שלי היא להגיע לשערים ולהתייצב כחלק ממשמר האזרחים ולדאוג ששום שד לא עבר את הגבול.
כשאני מגיעה למקום אני ממהרת להצטרף לכוח האדם שמנסה להדוף את השדים.
המפקד שלי קורא לי ואני ממהרת להגיע לעברו.
"כן מר׳ הילס" אני מצדיעה ועומדת בגו זקוף ומביט מופנה לעברו.
"הנה את,סמית,יש חבורת שדים שהצליחה לפרוץ פנימה.." המפקד מעיין ברשימה מוקרנת שמראה לו את הדו"ח מצב.
"לאתר אותם ולכלוא" הוא מרים את מבטו.
"את תסתדרי לבד?" הוא שואל.
"באיזה מספר של נמלטים מדובר?" אני שואלת ומחשבת בראשי מקומות מסתור אפשריים למחבוא שדים.
"ארבעה" המפקד אומר.
"אני אסתדר לבד" אני מצדיעה.
"אם תזדקקי לתגבורת תקראי בקשר להולי-פייס" הוא אומר ומתרחק.
אני מהנהנת ועולה שוב על האופנוע.
כאשר אני חובשת שוב את הקסדה אני מקרינה בה את מפת העיר בהולוגרמה,בעזרת הקרנת אונת המוח הקדמית אני מזיזה ומחליפה את התמונות,מחשבת את מרכז העיר כמקום מועדף לאיתור השדים.
אני מתניעה ונוסעת לצפון העיר,לפרוורי המנודים.
•*•*•*•*•*•*•*•*•*•*•*•*•*•*•*
ברחובות העיר השוממים,שביקשתי שהאזרחים יפנו וייכנסו לבתיהם מחשש לביטחונם,אני נוסעת בשקט.
הרוח הקרירה נושבת בכיוון מזרח ואני עוברת את אחרונת שכונות הפרוורים שלא קיבלה את הכינויי הפרוורים המנודים.
בגלל שעיר ההיכל היא עיר של מלאכים התומכת בבחירת העם ושומרת על חופש ביטוי,את האנשים שעוברים על החוק מגנים לחלק הנידח בעיר שנקרא הפרוורים המנודים.
בפרוורים אלו עומדים להם קפואים,בתים שרובם ריקים אנשים ריקים,שלרוב מוצאים את עצמם הורגים את עצמם.
אבל רוב המלאכים מעדיפים לשמור על חוק וסדר.
מלאך שעובר על החוק בפעם השניה לאחר שהורחק לפרוורים המנודים,נידן לריצוי עונשים בעולם האנושי.
זכויותיו וזיכרונו נשללים ממנו והמשמר החיצוני,המפקח בעולם התחתון,שולח את המלאך החוטא לחפר על מעשיו.
המלאך מתחיל מההתחלה והמפקחים של המשמר החיצוני עוקבים אחריו ובודקים האם הוא משנה את דרכי חייו ונהיה טוב.
אם המלאך משתנה,הוא מקבל חנינה וחוזר להיות מלאך.
היו כאלו שוויתרו על חיי הנצח בשביל לאהוב באדמה ובשביל ללדת ילדים ולמות.
מלאכים אלו,לאחר שמתים,עולים לעולם העליון וזוכים להיכנס לעיר ההיכל הפנימית ,או,כפי שמכונה בידי האנושיים,גן עדן.
גן עדן הינו ההיכל שבו חיים לנצח וכל אדם אשר זכה בגמול בחייו נשלח לשם.
אנשים אשר נשלחים ל"גיהנום" כביכול,נשלחים לעולם התחתון בגילגול חוזר,כדי לכפר על מעשי הגלגול הקודם.
יש כאלו שחוזרים על טעויותיהם הישנים שוב ושוב לחיות בגלגול חיים מחודש.
אני נוסעת לאט ופונה ימינה בפרוור השומם.
רוב המלאכים מעדיפים שלא לעבור על החוק ולהישלח לפרוורים המנודים.
יש מלאכים,אשר בגיל מאה,מחליטים לבקש מהמשפט להישלח לארץ,נהיים צעירים ומתים כשזמן האנושי מגיע.
אבל רוב המלאכים מעדיפים חיי סדר ,חברה ותרומה לקהילה.
הסיבה שמלאכים אלו יורדים לעולם התחתון לעיתים היא הבאת צאצאים לעולם.
מאחר ומלאכים לא מסוגלים לפרות,חלק מהמלאכים יורדים לשם כך לעולם התחתון.
אני יורדת מהאופנוע מול בית אפלולי ובודד,אשר באור הלילה נראה מטיל אימה.
הפח ההפוך הסוליות השחורות על הריצוף הלבן ונורות האור התלושות ממקומן ,מכריזים כי הנמלטים נמצאים בבית זה,וככל הנראה מסתתרים במרתפו.
כי הרי אין איש אשר לא חושב השהמרתף בטוח בכך שאר חלקי הבית.
אני פוסעת בנעליים וחולצה לבנות וג׳ינס לעבר הבית.
אני שונאת את העובדה שכאן למעלה,בעיר ההיכל לובשים רק לבן אפור שחור וג׳ינס,שמסמל נייטרליות.
הכל לבן שחור או אפור.
האנשים כולם בעלי שיער אחיד,שנצבע בגוון בלונדיני חיוור.
לשדים יש שיער שחור ופרוע ובגדים בצבעי שחור וחום מחריד.
בחיים שלי לא הכרתי צבעים נוספים מלבד לבן,שחור,אפור וחום.
המלאכים מוכרחים לא להיות ראוותניים.
מי שכן, מסולק מהעיר.
אפילו לפרוורים הנידחים הוא לא זוכה להגיע.
עיר ההיכל היא עיר של משמעת וסדר,חיי תרומה לקהילה וצדק,בעיר ההיכל אתה ממלא את תפקידך לאלוהים על שברא אותך ומשרת למען מטרה טובה.
השטנים,לעומת זאת,נועדו להחריב כל דבר טוב ולהשחיתו,לחיות בחוסר סדר וחוקים ופשע.
ראיתי שדים רק מאחורי סוגר ובריח,לאחר שהכנסתי אותם לשם.
אסור לי לדבר איתם,להסתכל עליהם ולחשוב עליהם.
הייתה לי שכנה,אשר הוגנתה מעיר ההיכל בגלל שדיברה עם שד.
זה יכול לקרות לכל אחד.
אני דוחפת את הדלת עם הכתף ומכוונת את הרובה על דמות חיוורת בעלת שיער שחור שעומדת בכניסה.
עליי תמיד להמנע מהרג.
אז אני מורידה את האקדח ובועטת בצלעותיו של השד המופתע.ואז בועטת בראשו,גורמת לו לא קפד הכרה.
שלושה נוספים מגיחים מאפלולית החדר אחרי שהשד הראשון משתתק על הרצפה.
אני מכניסה את האקדח לנרתיקו ונאבקת בשדים,הם מנסים לפגוע בי,אך אני רק חומקת והם פוגעים אחד בשני.
שניים מתוך השלושה שוכבים על הרצפה מעולפים כהוגן,לאחר שהכו זה את זה בראש.
השד האחרון צועד לאחור בבהלה.
"זה הכי טוב שאת יכולה?" הוא מגחך ומיריד את ידיו המורמות בכניעה.
אסור לי לדבר איתו!
אני שולפת את האקדח ומבינה שאאלץ להשתמש בו.
"אז את הצדיקה הקדושה שלא עוברת על החוק ולא מדברת עם השד המרושע..." הוא צוחק ומרים את ידיו מחדש,לאות כניעה.
"סתום" אני אומרת בקרירות ומתקרבת אליו,שולפת אזיקים ביד אחת מהחגורה.
"אז את כן יודעת לדבר..." הוא צוחק.
"על הברכיים" אני אומרת בכעס.
הוא מתכופף ונותן לי לכפות את הידיים שלו.
"את דווקא לא כזאת קשוחה כמו שהשמועות אומרות..." הוא צוחק.
"איזה שמועות?" אני שואלת בבלבול.
"שאת החוקרת הכי קרה ואכזרית במטה המשמר האזרחי,היחידה שעדיין לא קיבלה כנפיים.."הוא אומר ומחייך חיוך פלרטטני כלפי.
לאזעזל.אני דיברתי איתו.
אני דוחפת אותו לעמידה וגוררת לאופנוע,מושיבה אותו מאחור.
אני מקרב יד לפה שלי ורואה על האצבעות נוזל זהוב.
דם מלאכים.
אני ממהרת למחות אותו על פנים החולצה שלי.
אסור לי לראות צבעים כאלה.
אני מרימה את מכשיר הקשר ואומרת
"הפרוורים המנודים,לכדתי ארבעה,שלושה ללא הכרה.אחד בחלקית".
"אוקי סמית,אני שולח אלייך תגבורת ומשאית איסוף אשפה" הוא צוחק ומנתק את הקשר.
אני מביטה בשד שנשען אל האופנוע ומחייך חיוך זחוח.
אני שונאת שדים.