Stories and covers

#3

"אאאלף" הוא אומר ומכסה את פיו בידיו.
"סטופ" אני קופצת במקומי.
"ח׳"
הוא אומר ומחייך.
"זה קשה.." אני מתלוננת ומטה את פניי בתחנונים.זוויות פי יוצרות
סמיילי הפוך,ז״א עצוב.
"נו באמת מאי,זה לא כזה קשה" הוא צוחק.
"ממ...ארץ" אני אומרת ביאוש ומתופפת בעיפרון על פי.
"אין לי" אני אומרת ביאוש.
"חוף השנהב" הוא אומר בניצחון אחרי דקה.
"זה חוף" אני אומרת ומצמצמת עיניים בכעס.
"לא,זו ארץ" הוא אומר ומחייך.
"אחד-אפס" הוא אומר.
"עיר.."
"חיפה" שנינו אומרים יחד.
"אני אמרתי קודם" אני מתלוננת.
"טוב נו.." הוא נאנח.הוא שונא לתת לי לנצח.
"ארץ ,עיר..."
"חי"
"חתול" אני אומרת.
"לא יכלת להשקיע קצת יותר ולהיות קצת יותר מקורית?"
"לא" אני אומרת ומחייכת חיוך קורן.
"חזיר בר" הוא אומר
"אתה חזיר בר" אני אומרת בכעס וזורקת לעברו כרית מהנדנדה.
"ממ,יותר בכיוון שלך" הוא מחייך בעודו מקטין אותי.
"טוב טוב" אני אומרת
בכעס.
"צומח"
"חציל"
"זה אוכל" הוא אומר בעודו מקמט את מצחו.
"אז חצבני"
"נהר"
"אוף איתך" אני אומרת בכעס ומשרבבת שפתיים.
"חרמונית!" הוא צועק בניצחון.
"זה בגד" אני מחייכת מרוצה.
הוא מביט בי בכעס.
"חגב"
"זה חרק" הוא אומר בבלבול.
"לא נו.. חגב לבעלי חיים" אני אומר בעיניים ענקיות.
"נגיד ש.." הוא מגלגל עיניים.
"חרוב"
"טוב נו,יאללה כבר,הלאה" הוא אומר בקוצר רוח.
"חי, צומח, דומם! עכשיו דומם.
"חלון" אני קופצת.
הוא סוטר למצחו ומעביר את ידו על פניו.
"אובר מקוריות" הוא אומר בציניות.
"נו דיי,זה מה שעלה לי לראש" אני אומרת באנחה.
"טוב נו.. . שם לבן" הוא אומר.
"חגי" אני אומרת.
"זה לא הוגן! את הרי אמרת שזה יהיה קשה!כבר סמכתי על ניצחון" הוא מתלונן.
"טוב.. זה לא אשמתי שאתה תמיד מפסיד"אני צוחקת.
הוא מנדנד את הנדנדה עם רגליו והיא מתחילה לחרוק בעודה עושה את מסלולה הקבועה הלוך ושוב.
"שם של בת"
"חולדה"
"זה בעל חיים" אני אומרת. "חוץ מזה.מי לאזעזל ייתן לבת שלו שם כזה.."
"הייתה בתנך נביאה שקראו לה חולדה"
"כן בטח..." אני נועצת בו מבט.
"חנה" אני אומרת בסיפור.
"טוב,עבודה בח׳" אני אומרת.
"חשפן" הוא אומר ומרים ומוריד גבות.
"אידיוט" אני דוחפת אותו ונעמדת במרפסת.
הריצוף בצבע בז׳ חם בגלל השמש שחיממה אותו.
"טוב,אז ...כירורג,נו הרופא הזה.."
"זה בכ׳" אני אומרת.
"אוף איתך" הוא ממלמל מתחת לאף.
אני מתמתחת ועוצמת עיניים בסיפוק.
רוח מערבית חמימה נושבת והים לפני נע בשקט,מלקח את החול עם הגלים.
מהקומה העשרים ושישית לא רואים בפירוט את הגלים.אבל אפשר לראות בטיילת אנשים שרצים עם כלב,או מכוניות שחוצות את הכביש באובך שקט.
"חלבן" הוא אומר לבסוף.
"זיו,אל תהיה דפוק,אנחנו לא בקיבוץ או משהו,תן עבודה נורמלית!" אני מסתובבת אליו ונשענת על המעקה זכוכית.
"זה עבודה נורמלית" הוא רוטן "דוד שלי חלבן" הוא אומר.
"טוב נו..." אני מגלגלת עיניים ומתכוונת להיכנס לבית.
"לאן את הולכת?" הוא שואל בבלבול.
"לאכול גלידה" אני אומרת ורצה מהר למקרר לפני שיתפוס את הטעם האהוב עליי.