"הארי סטטילס נכון?" שאלתי
"בדיוק " הוא אמר .
"אמה קלרקסון" אמרתי בחיוך וחזרתי למחברת שלי.
"מה כל כך יפה בשיר הזה ,שיר דיכאוני לחלוטין ..כאילו זה הטעם שלך ,הדיכאון הזה? חחח מצחיק אותי זה שיר של אנשים מיואשים" הוא אמר בזילזול .
"למה עדיף אמינם?" הסתובבתי אליו במבט קצת עצבני ,"עצבני ,רוקיסיט מהיר ,בלי עיקרון במילים " ?
"עדיף מאשר דיכאון "
"טוב הבנתי אוץך ,אתה לא מתחבר לשירים שלי ואני לא מתחברת לשלך ,עכשיו אתה מפריע לי ",אמרתי בקול מעוצבן.
לפחות יש לנו משהו אחד משותף " הוא אמר.
הסתכלתי עליו מבולבלת "מה?"
"כלבים "הוא ענה ..
אה מגניב עכשיו הוא יתפס על זה שהדבר היחיד שמשותף.בנינו זה כלבים ,קמתי מהכיתה ויצאתי לכיוון הדלת .. לא מעונינת בשיחה איתו ,אבל העייינים שלו הכל כך יפות האלה! כאילו הם חודרות לך לגוף ואתה לא מפסיק להסתכל ,אבל הוא סתם שחצן כזה כמו כולם,תפסיקי לחשוב על העיייינים שלוו אמה ! היא דרשה מעצמה .
נ.מ הארי:
ברגע שהיא נכנסה לכיתה היא תפסה את העיינים שלי ,היה לה יופי מיוחד כזה ,שהיא אמרה את השיר האוהב עליה האמת שלא הופתעתי היא ניראת אחת כזאת ומתאים לה השירים האלו ,אבל במילים של השיר הזה יש הרבה עצב ,כאב וסיפור ..
אז אולי יש לה סיפור משל עצמה, ולמה דווקא השיר הזה ? אני לא סובל שירים כאלה אני יותר בקטע של טראקים ,טרנסים,מסיבות,ראפ .. .והיא .. לירן דנינו .
בקיצור מה שאני מנסה להגיד זה שהיט שהיא אמרה תשם של השיר שהיא אוהבת נסחפתי.. ושהגעתי הביתה אחרי היום הראשון הייתי חייה לשמוע אןתו ,אז פתחתי את היטיויב בפאלפון ושמתי אותו .. ואז שמעתי כמו רעש מוזר כזה של גיטרה מהפארק ..
התקדמתי בעקבות הרעש של המוזיקה וראיתי מישהו מנגן בגיטרה שהוא נשען על העץ בקלות לקח לי לזהות את השיר שמתנגן .. וגם בקלות יצא לי לגלות מי אוהב תשיר הזה
זאת אמה.
התקרבתי לעברה מנסה לשמוע אותה שרה ומצליח
"והשגוף רעד נשכבנו ולחשתי ,אל תשאיר אותי לבד"
ואווו היא מנגנת ושרה כל כך יפה ,לא רציתי שהיא תפסיק יכולתי לשבת שם שעות ולשמוע אותה.
נ.מ אמה:
ניגנתי בגיטרה על העץ האהוב עלי.. את השיר האהוב עלי
שמעתי צעדים מאחורי אבל זה לא ממש הפריע לי עד שסובבתי את הראש וראיתי את ההוא מהכיתה זה שאוהב את אמינם הילד ההוא עם הקעקועים זה שהעיר לי על הטעם שלי במוזיקה איך קראו לו??
אה כן הארי. הארי סטיילס.
"מה אתה עושה כאן"?
