The Band | ❥ bookishcupid

2

אוקיי, אולי טיפה הגזמתי עם האלכוהול.
אחרי רבע שעה, פלוס-מינוס, מאז שהתחילה ההופעה כבר מצאתי את עצמי על הרגליים - רוקדת ומקפצת לפי המנגינה וצועקת בקולי קולות, בדיוק כמו הנערות שיושבות מאחורי.
ברוק הבחינה בזה וזרמה איתי, התחלנו לרקוד לאני לא יודעת אפילו כמה זמן, אבל זה היה נדמה לי כמו נצח.

ככל שהזמן עבר הרגשתי יותר ויותר מטושטשת, היו לפחות שלוש או ארבע פעמים בהם קטעתי את מהלך הריקוד שלנו וביקשתי מברוק לשתות עוד, היא הסכימה לי בשלושת הפעמים הראשונות והפסיקה כשראתה שהושפעתי יותר מדי. הרבה יותר מדי.
ניסיתי לשכנע אותה עוד כמה פעמים בין לבין החילופים בשירים - אך ללא הצלחה.

חלפה שעה וחצי להערכתי מאז שההופעה התחילה.
כשהלהקה התחילה לנגן את השיר החמישי להערב - ברוק התיישבה בכיסאה, מתנשפת מעט מרוב כל האנרגיה שהוציאה על הריקודים והצרחות.
אני לעומתה, ממשיכה לרקוד ולא חודלת לרגע.

״אחותי, אולי כדאי שתשבי קצת? שלא תטעי - אני מאוד מחבבת את קאסי השיכורה אבל נראה שאת צריכה לקחת הפסקה לפני שתקיאי על כל המקום״ היא אומרת בנימה הכי רצינית ששמעתי ממנה מזה הרבה זמן.
לא ייחסתי יותר מדי חשיבות למילותיה, צחקקתי קלות והמשכתי לרקוד כשחיוכי גובר מרגע לרגע.
שמעתי את ברוק נאנחת במקומה ומוחאת כפיים לאחר שהלהקה סיימה לנגן את השיר.
״תודה רבה לכם, ניו יורק!״ צועק לתוך המיקרופון באנרגטיות -  הגיטריסט שבמקביל גם מתפקד כסולן הלהקה, עדייין מתנשף מהשיר ששרו בזה הרגע.
קולו נשמע בדיוק כמו אותו הקול בשירים שברוק השמיעה לי במכונית לפני שהגענו לכאן, ואולי אפילו מעט טוב יותר.
הלהקה ביצעה רק חלק מהשירים שששמעתי עד כה, אבל היה בהם משהו חסר - הקול של הסולנית.
חשבתי שבלעדי אותה הסולנית שעזבה השירים יישמעו הרבה פחות טובים, אבל אני מודה שטעיתי.
הם מנגנים מדהים, והסולן צולח את השירים בדרך הכי טובה שיש גם לבדו.

פתאום אני מתחילה להבין למה ברוק אוהבת את המוזיקה שלהם - יש בה משהו שונה, מרענן, ממכר.
הקהל הריע במלוא העוצמה ומצאתי את עצמי מריעה ביחד איתם, מקימה את ברוק ממקומה שמצחקקת מעט.

״כולכם פשוט מדהימים!״ אמר הקלידן בעליזות וקם מהקלידים לעבר קדמת הבמה שאני די בטוחה ששמו הוא ג׳ון.
לאחר מחיאות הכפיים הרועשות של הקהל, המתופפת והקלידן התחילו לספר על התהליך של הוצאת האלבום החדש שהם מתכננים שיצא בקרוב.
הגיטריסט והבסיסט הלכו למאחורי הקלעים וחזרו לאחר כמה שניות עם בקבוקי מים בידיהם, הגיטריסט סיים לשתות את כל הבקבוק בלגימה אחת וללא היסוס, זרק את הבקבוק לקהל.
אחת הבחורות שיושבות להערכתי בשורה הרביעית או החמישית תפסה את הבקבוק וצרחה באהדה כאילו עומדת להתעלף.
קריאת ״אני אוהבת אותך״ מאותה הבחורה נשמעת בדיוק כשהוא מתכוון לדבר, הוא נקטע, צוחק. ״גם אני אוהב אותך״ הוא מחזיר בחיוך.
הקהל הריע שנית, אולי אפילו הרבה יותר חזק.
הרגשתי כאילו אוזניי מתחרשות.
הגיטריסט חזר לדבר אל המיקרופון כשהוא מתקדם לצד אחר של הבמה.
״אז לשיר הבא אנחנו נצטרך מתנדבת מהקהל-״
הוא החל לדבר ולפני שסיים להסביר - נשמעו אלפי צרחות רועמות מהקהל.
אוקיי, עכשיו באמת התחרשתי.