העברתי את מבטי לכיוונו של קאי שחייך והחזרתי אותו לאותו הקלידן שאני מבינה ששמו הוא ג׳וש. לא אחזתי בידו בחזרה, הייתי המומה מכדי לעשות משהו עכשיו. ידעתי שאצא גסת רוח - אבל האמת? לא היה לי אכפת.
״מה הוא עושה כאן?״ פניתי לקאי, מסתכלת על מבטו המובך של ג׳וש כשהבין שאני לא מתכוונת ללחוץ את ידו והחזיר אותה בחזרה לצד גופו.
״אני מבין שזה נשמע לך מוזר-״
״לא, אני באמת לא חושבת שאתה מבין,״ הטחתי בג׳וש ברעילות, העברתי את עיניי בחזרה לכיוונו של קאי שחיוכו נמוג מפניו והוא בהה בי בפרצוף של ׳אולי תהיי נחמדה לבחור המסכן?׳. שניהם השתתקו - לא באמת יודעים מה להגיד.
״הוא בא לראות אותך.״ פתח קאי לאחר כמה שניות אחדות של דממה וענה על שאלתי הראשונה.
״ואיך הוא השיג את הכתובת שלנו?״ עיניי לא זזו מעיניו החומות כאדמה של ג׳וש, הוא העביר יד בתלתלי הארמונים השחורים שלו ושיחק עם הטבעת שבאצבעו מיד לאחר מכן.
אני מבחינה בכך שהוא מרגיש לא בנוח עם הסיטואציה - וכך גם אני.
״תירגעי, קאס.״ קאי הניח את כף ידו על כתפי שהעפתי ממנה בתוך פחות משנייה.
״אל תגיד לי להירגע.״
״אז אני אומר לך עכשיו - תירגעי״
״אז אני לא שמה זין על מה שאתה אומר, מה אתה חושב על זה?״
לא ידעתי כבר איך אני מרגישה - מבולבלת, מיואשת, מתוסכלת. אבל דבר אחד כן ידעתי - אני לא מעוניינת לדבר עם אף אחד כרגע. רק להתבודד עם עצמי, כפי שאני רגילה לעשות בדרך כלל.
״אין לי כוח לכל החרא הזה.״ נפנפתי בידי באוויר באדישות יתר, מסתובבת בחזרה אל יציאת המטבח ועולה במדרגות לכיוון דלת חדרי.
לא היססתי לרגע, וזינקתי על מיטתי הרכה.
פיזרתי מעליי את שמיכת הקטיפה שעטפה את גופי בחמימות, וסוף סוף, במהלך היום הזה - הרגשתי רוגע.
דפיקת דלת, לא רועשת מדי - ניפצה את אותה השלוה שהרגשתי לכמה שניות בודדות בן רגע. נהמתי בכעס וקמתי לתנוחת ישיבה, ומעבירה את כפות ידיי על פניי בחוסר מנוח - ומיואשת יותר מתמיד.
״די!״ צווחתי לכיוון הדלת ונהמתי אל תוך הכרית שלי בזעם, מקווה שאותו האדם שנמצא מחוץ לדלת יקשיב למילותיי ויעזוב אותי בשקט.
״בחייך, קאסי. תפתחי לי את הדלת.״ שמעתי את קולו הרועם של קאי והתרוממתי בחזרה בצעדים נוקשים ופתחתי את הדלת.
״הוא הלך. עכשיו, את מוכנה להסביר לי מה לעזאזל קרה לך שם?״ הוא נראה עצבני מאוד, ובקושי יש לי מושג למה.
״תירגע, קאי.״ לעגתי לכיוונו בסרקסטיות והתיישבתי על קצה מיטתי, עטפתי את פניי בכפות ידיי בייאוש.
הבעת פניו התרככה מעט והוא פנה לשבת לצדי.
YOU ARE READING
The Band | ❥ bookishcupid
Romance״תראי, אני פשוט אגש ישר ולעניין - אני רוצה שתצטרפי ללהקה שלנו״ אמר בקלילות מפתיעה והעביר יד בשיערו השחור כפחם. ״סליחה?״ שאלתי מבולבלת. ״אני יודע שזה נשמע לך מוזר בהתחשב בזה שהכרנו רק אתמול-״ ״התשובה היא לא״ קטעתי אותו לפני שהספיק להסביר, החיוך הקטן...
