הזאבים המיועדים -סאיה ולובו **גמור **

פרק 3

נ.מ לובו 
רצתי ביער במהירות עבר כבר שבוע מאז שיצאתי ועדיין לא מצאתי  את ממלכת המים עצרתי באיזה פינה בדרך ושתתי עד שלפתע ראיתי קו מצויר על החול ולידו  היה כתוב אל תעברו פה אם אתם אוהבים את החיים שלכם
אני חייב לנסות לפחות לעבור אז ... עברתי ללא פגע ואז נפל לי האסימון זה היה הגבול הם ציירו אותו כמו ציור של ילד בן חמש כדי שכולם יתעלמו וילכו או יכנסו וימותו אנשים מצבא האש לא היו מבזבזים זמן על זה וככה אף אחד לא יודע איפה ממלכת המים  נכנסתי לשיח ענק ושיצאתי מימנו יער ענק נגלה לפני ירוק ופורח אם עצים גבוהים במיוחד הלכתי שעות עד שמצאתי מהרה ונירדמתי
נ.מ סאיה
אני מאומנת לגמרי בכוחות שלי ושולטת בכול דבר שקשור לנוזלים כולל דם אף פעם לא אהבתי את זה לשלוט בדם זה נוראי וזה אחד הדברים ששנאתי בעצמי אחד מבני רבים ...תמיד הייתי קשוחה אז אף פעם לא היו לי חברות תמיד הייתי משחקת עם הצבא בחרבות עד שהייתי ממש מיומנת והתחלתי להחזיק חרב אמיתית עד שכבר התחלתי לצאת למשימות ואפילו הנהגתי את רובם אז אף פעם לא היה לי זמן לעצמי תמיד אבל תמיד שמרתי את הבכי ואז שסוף שסוף היה לי יום חופש הייתי בוכה רחוק מפה במקום רחוק ליד הגבול בבית עץ שבניתי לעצמי אף אחד לא ידע אליו  אתם בטח שואלים את עצמכם פעם בכמה זמן יש לי יום חופש אז זה בדרך כלל פעם בשלושה חודשים כן אני שומרת בכי במשך שלושה חודשים ומה שהכי כואב זה שאין לי למי לבכות אז נראלי שהבנתם הסיבה שאני מחכה למיועד לי כול כך הרבה זמן זה כי אני יודעת שתהיה לי כתף לבכות עלייה , טוב די זה לא הזמן לרחמים עצמיים אסור לי לרחם על עצמי ,המשכתי כרגיל רק שהיום היה לי יום חופש תכננתי ללכת לבית העץ ובאמת הלכתי בכיתי במשך שעות ואז שטפתי את פני חיכיתי קצת וחזרתי לעוד יום רגיל אבל באותו יום הרגשתי ממש אבל ממש שמחה ואפילו אני לא הבנתי למה לא הייתי שמחה ככה מאז מוות אימי

נ.מ לובו
שהתעוררתי ארגנתי את הדברים שלי ואכלתי תפוח בלבד המשכתי ללכת מצאתי כפר ענק מלא באנשים והסתתרתי ידעתי שלא יקח להם הרבה זמן למצוא אותי אבל הייתי חייב הייתי חייב להמשיך לבהות בנערה שראיתי בחלומי היא מהממת לא הצלחתי לראות את פנייה בברור אבל ידעתי שענייה כחולות ושאני אומר כחולות אני מתכוון לזה העניים שלה ממש כחולות ושערה הוא משהו בן כחול ללבן ,ידעתי שזאת היא שזאת המיועדת לי עד שלפתע "היי ילד " שמעתי קול צועק ואז ראיתי את האיש בברור יש לו עניים ירוקות ושיער בלונדיני רציתי שהוא יתפוס אותי כי ידעתי שאם אני יתפס אני יראה אותה בסופו של דבר והיא תזהה אותי בתור המיועד לה , אז החלטתי אני יברח אבל לא יותר מדי מהר ולא יותר מדי לאט זה יהיה חשוד עם אני יברח לאט , הרגשתי כאילו אני רץ בהילוך איתי ואז שמעתי בום והבנתי שאני הולך להתעלף  ואכן התעלפתי אבל אם הידעיה שאני יראה אותה עוד מעט

נ.מ סאיה
מיהרתי לחדר שמענים בו,לפני חמש דקות אמרו לי שתפסו מישהו ממלכת האש ויש חשד שזה לא סתם מישהו אלה הבן של האלפא היום הזה לא יכול להיות טוב יותר (ה.כ אין לה מושג עד כמה היא צודקת 😉🤭🤫) שנכנסתי הרגשתי מוזר הרגשתי מוגנת אהובה ועוד מלא רגשות אבל התעלמתי מהם אני לא יודעת למה אבל משהו אומר לי *לא להסתקל לנער הזה בעניים* וכך עשיתי "מי אתה ?!" שאלתי בצעקה "לא עניינך !" הוא החזיר "אז עניין של מי זה יכול להיות אתה פרצת לשטח שלנו!?" צרחתי "אני הבן של האלפא ... האלפא של אומת האש " הוא אמר בלחש כאילו הוא חייב את עצמו לספר "איך קוראים לך ? בן כמה אתה ? למה אתה פה ?!" צעקתי למרות שלא רציתי לצעוק "לובו ... לובו תקו אני בן 18 ועל זה לא אוכל לענות מצטער " הוא אמר בלחישה ואז באותו רגע שהוא סיים את המשפט מבטינו נפגשו באותו רגע הבנתי שהוא המיועד לי והלב שלי החסיר פעימה הפשטנו אחד את השני במבט והוא כול כך חתיךך אמא השומרים שעמדו שם הבינו את מבטיינו ומיד הפכו לעגבניות וכיכחו בגרונם הסרתי את מבטי והבטתי לעבר השומרים "תשחררו אותו מהחבלים ותשאירו אותו נעול בחדר תביאו לו אוכל ושתייה בדיוק בשעה שתיים בצוהריים ויותר אל תכנסו לפה מובן "פניתי לעבר השומרים "אבל האלפא " אמר אחד השמרים במבט פוחד "לא אכפת לי מה אבי אומר ואם הוא מתלונן תגידו לו לבוא אלי ואני אסביר מובן" אמרתי לההוא ששאל "מובן" אמרו הם ביחד ויצאתי מהחדר .
------------------------------________________
אין לי ממש מה לכתוב ואני עייפה אז...❤🤗❤