Our steel hearts

פרק 18

פרק 18-
קיין-
דקה ארוכה של שתיקה חלפה כשנעצתי את מבטי באבא שלי והרגשתי חוסר אונים מוחלט. הוא נעמד למלוא גבוהו, גבוה ממני בסנטימטרים בודדים שפתאום נראו כמו מטרים ודומה לי בצורה מפחידה מהעמידה עד לצורת הגוף וטווח הצבעים שלנו. היינו כמעט העתק הדבק מושלם אחד של השני. שנאתי את זה בכל מאודי ברגע שהבנתי מי הוא באמת הגבר שהיה לו חלק ביצירה שלי.
״מה אתה עושה כאן, אדוארד?״ שאלתי בפה יבש כשכל גופי מתוח ונוקשה.
הוא לא נראה מודאג במיוחד או בלחץ כמוני. הוא היה נראה כאילו זה עוד יום רגיל בחייו אחרי כל השיט שהפך לנו את החיים. אחרי שהוא ניסה לקרוע אותי בבית משפט, לאשפז אותי, אחרי שהוא איים לקחת ממני הכל ולזרוק אותי ברחוב. אחרי שהוא הצהיר שאני כלום בשבילו ושהוא היה מעדיף לעקור לעצמו את העיינים לפני שהוא יקח אחריות על בזבוז זרע כמוני. ועכשיו הוא עומד כאן לבוש בחליפה חדה ויקרה בלי שמץ של בושה, בלי שמץ של חרטה... כאילו שהוא עדיין בעל הבית המזויין.
״לא ענית לשיחות שלנו או להודעות ולא חזרת למיילים ולא קראת את הדואר שלך... לא הייתה לי ברירה אלא להגיע לכאן״ הוא הסביר בנחת.
״הייתי בטוח שאתה מספיק חכם להבין שאני לא רוצה לדבר איתכם שוב לעולם״ שילבתי את זרעותיי על חזי.
״לצערך אתה לא יכול להחליט לא לדבר עם ההורים שלך, אתה עדיין הבן שלי״ הוא צמצמם את עייניו הכהות לעברי במבט כמעט מצמית.
״בית המשפט יחלוק עלייך. אתה כלום בשבילי אדוארד סטיל״ יריתי חזרה.
״צו בית משפט לא משנה עובדה ביולוגית, ילד. אתה חב לי את חייך גם אם זה לא מוצא חן בעייניך״ פיו נמתח לקו מכוער שהזכיר לי תקופות מכוערות לא פחות.
״אני בזבוז זרע בעייניך, לא? אני לא מבין מה אתה רוצה ממני... אז כדאי שתדבר מהר לפני שאני אתקשר למשטרה ואתה תהיה עצור על השגת גבול ופריצה״ הסבלנות שלי פחתה מרגע לרגע והחרדה הוחלפה בזעם מסמא.
״השגת גבול? פריצה? יש לך באמת חוצפה! זה הבית שלי!״ הוא נהם וזעם שטף את עיניו חושף את החיה הפרועה שמסתתרת מאחורי חזות מרשימה.
״כבר לא. עכשיו דבר ותעשה את זה מהר.״ חוסר הסבלנות היה כנראה ברור כי הוא לקח צעד אחד לאחור.
״באתי לשאול מה איתך... אמא שלך ואני דואגים לך״ פאק. אפילו הוא לא האמין למילים שיצאו מפיו, נכון?.
אבא שלי מעולם לא דאג לי. לא כשהייתי ילד ובטח שלא עכשיו. כשהייתי בן 3 הוא לקח אותי לקניון כי האומנת שלי הייתה חולה ואמא התאוששה מניתוח תוספתן בבית החולים. הוא קיבל שיחה מהעבודה ושוטט עם הטלפון שוכח לגמריי מקיומי. הוא חזר הביתה בלעדיי ורק בערב כשאמא התקשרה לשאול לשלומי הוא נזכר שהוא היה אמור להיות איתי. כשהוא אסף אותי כבר הייתי רטוב מפיפי, מיובש מבכי ומורעב בשעה שצוות האבטחה של הקניון ניסה להבין איך להשיג את ההורים שלי. זו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שבה הוא התבקש לדאוג לי. אפילו בקליפורניה כשהוא תפס אותי באופן מאוד ברור מסניף שורות של קוקאין משולחן הזכוכית במרפסת הוא שלח בי מבט קצר ואז סגר את דלת ה-הזזה מתעלם לחלוטין ממה שראה. ואני רציתי שיראה. הייתי צריך שיהיה לו אכפת. אבל הוא לא דיבר על הנושא, לא הציע תמיכה ובטח שלא הציע עזרה. היה לו נוח כשהייתי אבוד, מסטול, דפוק בראש. ככה הוא יכל לבצע את התוכניות שלו בלי הפרעות.
״בולשיט. עכשיו תגיד לי את מה שבאת לומר ועוף לי מהפרצוף״ גיחכתי.
הוא העביר יד בשערו הכהה והניד בראשו לפני שדיבר.
״אנחנו צריכים כסף. הרבה כסף. הבנק סגר את המימון שלנו ולא נותנים לנו הלוואה בשום מקום לסיים את הפרויקט. אתה יודע שהכסף שסמכנו עליו עכשיו אצלך. תן לי הלוואה או שאולי נסכם על חלק מסוים מהפרויקט שתקבל. אבל אני צריך את הכסף הזה, עכשיו״ זו הייתה אמורה להיות בקשה אבל היא נשמעה ונראתה כדרישה.
כתפיים זקופות, מבט גאה והרבה מאוד ביטחון שאין לי מושג איך עדיין יש לו.
״לא״ התשובה הייתה חד משמעית וסופית.
״מה זאת אומרת לא?״ הוא קפץ את אגרופיו לצידי גופו.
״לא זה לא. לא לבקשה שלך. לא היום, לא מחר ולא כל עוד אני חי״ הבהרתי בטון שלא השתמע לשני פנים.
עיניו התקדרו וגבותיו התכווצו. לרגע הרגשתי שאני מביט במראה שמגלה את העתיד. ככה בדיוק אני אראה בעוד כמה וכמה שנים. האם הלב שלי יהיה שחור כמו שלו? האם אני אהיה אכזרי ומלא רוע?.
״אתה בטוח שאתה רוצה להשתמש במינוח הזה?״ ענן סערה שחור התנדנד מעל שאלתו.
״גם אם תהרוג אותי הכסף לא יגיע אליכם, אל תדאג״ לא מצמצמתי כשדיברתי אליו.
״אין לך מושג למה אני מסוגל, קיין אדוארד סטיל״ חיוך אכזרי וצמא דם עלה על שפתיו.
אבל דווקא כן היה לי מושג. אבא שלי הרג את סבא וסבתא שלי. ואנשים שגרים בעיר הזו, אנשים שנמצאים מרחק נגיעה עזרו לו להסתיר ולכסות ולחמוק מהפשע שלו. חזרתי כדי לגרום לכולם לשלם. להראות להם שלמרות מה שהם עשו סבא וסבתא שלי עדיין לא אמרו את המילה האחרונה. שהם לא יחמקו. לעולם לא.
״אני דווקא כן יודע. ואתה לא תגע בכסף של סבא וסבתא. אתה תירקב בכלא על מה שעשית, זו הבטחה״ הלסת שלי רטטה מזעם וכל גופי בער ברצון להתנפל עליו ולחנוק אותו.
״איומים הם דבר חסר תועלת. אין לך מושג עם מה אתה מתמודד ילד. אני מסוגל להרוס את כל מה שחשוב לך... ואני אתחיל בחברה הקטנה שלך, מרגו המילטון. אתה תאבד הכל ואני לא מדבר על כסף. אתה יודע שאני לא ארחם עלייך ואני לא אתן לך לפגוע בי. אני חכם ממך, חזק ממך ויש לי קשרים שלך לעולם לא יהיו. אתה גור חתולים ואני מפלצת. הסיבה היחידה שנתתי לך קצת חופש היא כי רציתי שתרגיש ניצחון קטן פעם אחת בחייך. אני אשלח לך את החוזה ואתה תעביר לי את הכסף שאני צריך. נקודה.״ הוא יישר את העניבה שלו כאילו סיפר לי כרגע מה מזג האויר ולא איים באופן חד משמעי עליי ועל מרגו.
״אני שם זין על מרגו המילטון. אתה בכלל לא בכיוון, איש זקן״ שלחתי אליו חיוך שמיד ערער אותו.
״בולשיט״ הוא גיחך.
״תנסה אותי. אף אחד לא חשוב לי, שום דבר לא חשוב לי יותר מהנקמה. ועכשיו הזכרת לי בדיוק מי אני ומה אני צריך לעשות ולמה... למה אני צריך להיות מפלצת״ דחפתי אותו לאחור מספיק חזק כדי שימעד ויפול על הישבן בקול חבטה.
מעולם לא הכיתי את אבא שלי. מעולם לא הרמתי יד על אף בן משפחה. אבל הוא חצה גבול. הוא חצה כל גבול אפשרי.
״עוף לי מהבית! עכשיו!!!!״ צרחתי עליו.
הוא קם במהירות, ניער את מכנסיו וכמעט ברח החוצה. עקבתי אחריו עד שיצא ואז טרקתי את הדלת ונעלתי אותה כמה פעמים, כולל מנעול הבריח. הפעלתי את האזעקה ודאגתי לנעול את כל החלונות. עד שסיימתי הרגשתי קצר נשימה, הדם שלי רתח והמוח שלי היה מעורפל. הידיים שלי רעדו והגוף שלי היה סחוט. התרסקתי מגן עדן ישר למציאות שלי, לגהינום שחייתי בו מאז שגליתי שתאונת המסוק של סבא וסבתא שלי הייתה מתכוננת מראש. אדוארד חיבל במטוס. זייף מסמכים. קבר את הכל בעזרת החברים העשירים והמשפיעים שלו מסיינט דניאל. הוא לקח ממני את האנשים היחידים שאהבו אותי והכל בשביל כסף. בשביל כסף מחורבן.
רציתי לצרוח, להכות מישהו, לנקום. הייתי צריך להרחיק את מרגו, לדחוף אותה לקצה ולשכוח ממנה. היא הרחיקה אותי מהמטרה שלי, כשהיא עמדה מולי ואהבה אותי שכחתי לרגע מה אני אמור לעשות ועם מה ומי אני מתעסק. הפוקוס שלי ברח אבל אדוארד הזכיר לי היטב את מטרתי.
מרגו לא תעמוד בדרכי. אני לא יכול להרשות לעצמי חולשות כי המזדיין ינצל אותם. הוא לא יהסס לפגוע בה. הוא לא יהסס לפגוע בכל מי שקרוב אליי. לקחת ממני. לשבור אותי. ואני צריך לעשות את זה לו לפניי. אני צריך לפעול. לפני שיהיה מאוחר מידי והכסף שוב יתערבב בדם של האנשים שיקרים לליבי.