one shots Larry stylinson

יש דברים שלא חוזרים.

נקודת מבט לואי:
"תלך לאן שהדרך תוביל אותך" ,שמעתי את ליאם אומר לעצמו .ליאם והמדיטציות שלו שיגעו אותי לגמרי. הוא מצא איזה "מאסטר", ומאז כל יום. מינימום שעה. הוא יושב ומדקלם אותו, ועושה תנועות מוזרות .לא השקעתי בזה יותר מידי מחשבה , אבל כמובן שלא חסכתי ממנו עקיצות. והעלתי אותו אין ספור פעמים לסטורי כשהוא עושה תנוחות מוזרות.
שיעשה מה שבא לו .כל כך זה עושה לו טוב, ולי יש על מה לצחוק . הוא ניסה כמה פעמים לשכנע אותי להצטרף אליו, אפשר להגיד שסירבתי בנימוס או בגסות תלוי איך מסתכלים על זה.
שיחסוך ממני את השטויות שלו .פחית אחת של בירה פותרת לי את כל הבעיות. מאשר לשבת שעות ולדקלם משפטים מוזרים.
לאחרונה הוא גם התחיל איזה חוג יוגה ,והוא מביא לי לפה לבית איזה אחד נייל , גם כן שתי הזויים יושבים ומקפלים רגליים ועושים תרגילי נשימות.
איזה נס שאני השפוי היחידי בבית הזה.
אני מת כבר לסיים את הקולג' השנה ולעוף מפה למקסיקו ,יש לי חלום על לפתוח מבשלת בירה או משהו.
אני עושה תואר רק כדיי שההורים שלי יהיו מרוצים. אבל וואלה זה לא באמת בראש שלי , אני עושה ביזנס מהצד כבר מעכשיו. ובוא נגיד שאני לא מתעסק בדברים הכי טובים. אבל בשביל זה יש לי את ליאם, חבר הילדות שלי מהבית שיודע לתת לי סטירת התעוררות שאני צריך אחת כזאת .ויש לי זאין שהוא החבר שלי לכל הבילויים והמסיבות .
הבטתי בשעון רואה שכמעט חמש הזדרזתי להתארגן ליציאה,לקחתי מפתח לרכב וארנק וטלפון ,ויצאתי. אפילו לא אמרתי לליאם לאן אני הולך, הוא במילא שקוע בהתעמלות הזאת שלו.
וחוץ מזה ,הוא יודע במדויק לאן אני הולך.
לאנשים נוח לראות בי את הבחור הרע, המפחיד המאיים.לא עברתי חיים קלים החיים אילצו אותי לדעת להילחם על שלי.
אני שומר על תדמית קשוחה ,ליאם אומר שכבר באמת נהפכתי להיות קשוח גם מבפנים. אבל ככה זה שאין רגשות, אני לא יכול שלא להסכים איתו.
זה קרה מלפניי ארבע שנים,היום בו איבדתי כל רגש.
ארבע שנים שלא בכיתי או לחלופין, צחקתי.
ארבע שנים שאני שוקע באלכוהול,סמים ומסיבות.
הלימודים וליאם זה הדברים היחידים היציבים שיש לי בחיים.
ההורים שלי ממזמן כבר לא בתמונה, אני רק רוצה להראות להם את תעודת הסיום של התואר וזהו.אני לא מוצא עוד סיבות להיפגש איתם,הם לא מעניינים אותי. למעשה שום דבר כבר לא מעניין אותי.
ירדתי במדרגות ופניתי לחנייה , מוצא את המאזדה שלי ומתניע אותה . הפלאשבקים עלו בזיכרוני כל הזמן .
*פלאשבק*
"מה לדעתך יקרה אם ננסה?" ,הוא שאל במתק שפתיים.
"לא" השבתי בתקיפות למרות שנמסתי למראה העיניים הירוקות שהביטו בי .
"אבל--" הוא התחנן. "לא,זה מסוכן" חזרתי על עצמי שוב.
"אתה לא כיפי" הוא אמר ועשה פרצוף מסכן
צחקתי והתקרבתי אליו, הצמדתי אותו אליי
חיבקתי אותו חזק. מריח את ריח הלבנדר מהשיער שלו שהיה אסוף בצמות קטנות .
"אבל אני עדיין אוהב אותך, למרות שאתה זקן עקשן ומשעמם".הוא אמר ושירבב את שפתיו כלפיי, לא עמדתי בפניו, התרוממתי על קצות אצבעותיי ונישקתי אותו על שפתיו. היה לו טעם מתוק של עוד ...
"בוא נסע הביתה" .אמרתי לו .
"לא לפני שאני בכל זאת אעשה את זה", הוא אמר והתנתק ממני בשנייה. לא הספקתי הפעם לעצור אותו.
הצלחתי בשנייה האחרונה רק לצעוק "לא" שסחט את מיתרי הקול שלי.
אבל הוא חשב משום מה שלקפוץ קפיצת ראש לים מקצה הצוק שישבנו עליו לפיקניק הוא רעיון טוב.
זה לא נגמר טוב .
היו לי ימים שהאשמתי את עצמי ,
והיו ימים שלא עברו בי אף מחשבות.
הארי נפגע קשות כמעט כל עצם בגופו התרסקה, ומוחו חטף פגיעה קשה .
למעשה נמחק לו הזיכרון. אני כבר לא מטייל בין המחשבות שלו.
פגשתי אותו כמה ימים אחרי זה, כשהוא היה מאושפז לא היה לו מושג קלוש מי אני. הסברתי לו, הראתי לו תמונות אבל כלום לא עלה לו לזיכרון.
*סוף פלאשבאק*
המשכתי לנהוג ושקעתי במחשבות עליו ונזכרתי איך הכל התנהל אחרי אותה תקרית.
במהלך הזמן הגוף שלו החלים אבל הוא נותר עם חור שחור בזיכרון. הוא הצליח להיזכר בהוריו , אפילו בליאם. הוא נזכר בכולם חוץ ממני.
הייתי מגיע כל יום למרכז השיקומי שלו, מראה לו זכרונות שלנו ביחד.
אבל כלום, המבט בעיניו היה חלול.
*פלאשבק*
החלטתי יום אחד לקחת אותו לצוק, אולי הוא יזכר בי או במה שהיינו.
"כאן ישבנו וחגגנו שלוש שנים ביחד בפיקניק שארגנתי לך." אמרתי בשקט ונשענתי על האוטו ,נותן לו להביט מעבר לצוק.
"ואני רציתי לקפוץ מפה?" ,הוא שאל בהלם קל.
"ואני לא הסכמתי לך,אבל בכל זאת קפצת". אמרתי במרירות.
"אני מצטער" הוא אמר והסתובב כלפיי , רציתי לנשק אותו. הוא הרגיש בכך ונע אחורה באי נוחות .
"אני לא כל כך מכיר אותך", הוא אמר בהתנצלות.
"ואני מכיר כל חלק בך", השבתי ונכנסתי לרכב, לא רואה טעם להמשיך לעמוד שם. הארי נכנס דקה אחריי.
רציתי שהכל יצוף לו  ,רציתי שהזיכרון יחזור אליו.
רציתי שנחזור להיות זוג צעיר, שמתכנן את החיים שלו ביחד.
אבל הכל נגנז.
*סוף פלאשבאק*
הארי השתחרר לפני שנתיים, והוא חי את חייו עם כמה שותפים לדירה,הוא עובד באולם אירועים בתור זמר .תמיד אמרתי לו שיש לו קול יפה
*פלאשבק *
"תשיר לי משהו" ,ביקשתי ממנו בזמן שהוא נכנס לחדר שינה המשותף שלנו ,אנחנו חוגגים שנה ביחד והחלטנו לעבור לגור ביחד.
"Golden, golden, golden
As I open my eyes
Hold it, focus, hoping
Take me back to the light"
הארי שר והקול המהפנט שלו סחף אותי למקומות שלא ביקרתי בהם בעבר, ככה זה כל פעם שהוא שר .
עולם שלם נגלה לפניי .
"אתה הזהב שבחיי" הוא אמר והתיישב על המיטה שלנו קרוב אליי.
"ואתה הזהב שבחיי", אמרתי לו והצמדתי אותו אליי ככה שהאפים שלנו התנגשו זה בזה .
"אני אוהב אותך". אמרתי לו ונישקתי אותו
"אני אוהב אותך ". הוא אמר בחזרה וחיבק אותי.
*סוף פלאשבאק*
למרות שהארי לא זוכר אותי, התעקשתי שלפחות פעם בשבוע ניפגש סתם לשיחה. לדבר להיות ידידים.הוא הסכים, יותר נראה לי בגלל שלא היה לו נעים.אבל העיקר שאני פוגש אותו כל שבוע ביום רביעי בשעה חמש וחצי בפארק השכונתי.
מפעם לפעם אני מכיר הארי שונה, עם סטייל אחר עם סגנון דיבור שונה עם אישיות חדשה.
ועדיין אני מתאהב בו כל פעם מחדש.
הגעתי לפארק, והחנתי את המכונית שלי בחנייה בצד הפארק.
התקדמתי באיטיות לעבר הספסל שלנו איפה שאנחנו יושבים תמיד,תמיד הוא זה שמקדים ואני זה שמאחר.
הפעם לא ראיתי אותו באופק חשבתי שהוא אולי מאחר הפעם.אבל כן שמתי לב לדף לבן שדבוק לספסל. הגברתי את קצב הליכתי עד שהגעתי לספסל .לקחתי את הדף וקראתי בו :
"מצטער,אני לא יכול להתקדם כשאתה לוקח אותי אחורה.
אתה עדיין זר לי ואולי תמיד תיהיה .
אני מצטער שאני לא יכול להחזיר לך את "הארי" שהתאהבת בו.
כי אני כבר לא הוא,אני גם נמשך לבנות עכשיו.
יש לי חברה נחמדה ,בשם זואי. כבר חודשיים אנחנו יחד. ואני באמת רוצה להמשיך איתה הלאה. והפגישות איתך, מובילות אותי לחלל ריק ושחור. מאחל לך בהצלחה , ותודה על מי שהיית בשבילי.
אני בטוח שהיית אדם מיוחד מאוד בחיי".
הוא לא חתם בשמו.
זה היה היום שבו גם עזבתי את התואר, ואת ליאם וזאין מאחור. זה היום שבו עליתי על טיסה ראשונה למקסיקו, והדבר הראשון שעשיתי היה לעשן כל מה שהצלחתי להשיג שם.רציתי למחוק לעצמי את הזיכרון . כמה כיף להארי שהוא לא זוכר מה שהיה בינינו.כי אני לא מצליח לחיות כי כל רגע עולה לי זיכרון של שנינו.
שלוש שנים של זוגיות מדהימה,
שלפנייה קדמו שש שנים של הכרות והיינו חברים הכי טובים ולבסוף נהפכנו לזוג , אהבנו באמת אחד את השני .
ועוד ארבע שנים אחרונות של ידידות שהאמנתי שבסופה הארי יתאהב בי , כמו שאני התאהבתי בו.
לא ניסיתי ליצור עם הארי קשר מאז המכתב.
הנחתי שככה יותר טוב לו, גם הוא לא ניסה ליצור קשר איתי .
בכלל לא ידעתי שהמשיכה המינית שלו השתנתה.
פתחתי את מבשלת הבירה שלי , היא הצליחה.
אבל לא היה לי אכפת , לא היה לי זמן בכלל שיהיה לי אכפת ממשהו .חצי יום ישנתי וחצי יום הייתי מחוק מחומרים שלקחתי.
הפקדתי את המבשלה בידיו של ליאם שכמובן רדף אחריי עד הקצה השני של העולם כדי לבדוק בשלומי.
חזרנו למצב הרגיל, אני וליאם שותפים הוא עושה יוגה.ואני עושה סמים.
שיגרה שכזאת.