The secret | boyxboy (vkook)

Part 2

נקודת מבט ג׳אנקוק:
נסעתי ברכב הספורט שלי לעבודה, מקשיב לשירים שנוגנו ברדיו וחושב על טאהיונג..
הוא היה כל כך מבואס שעזבתי אבל הוא לא יודע שבעבודה שלי אני הבוס, אני חייב להיות שם, אם אני לא אהיה שם, אף אחד לא יכול לדעת מה ייקרה.

אני מנהיג מאפיה, המאפיה בין ההכי גדולות בעולם, אם לא ההכי, אף פעם לא חלמתי על להנהיג מאפיה אבל כשאבא שלי נפטר אני ישר ידעתי שאני חייב לקחת את העסק שלו אלי, לדאוג לו.
הייתי אז סך הכל בן 17 אבל הצלחתי להתמודד איתה כמו גדול, והנה אני עכשיו המנהיג של המאפיה הכי מצליחה בעולם.
אני כל כך רוצה לספר לטהאיונג, אבל אני מפחד ממה ייקרה אחרי שאני אספר לו, אני מפחד ממה שהוא יחשוב עלי.
החיבור בינינו היה מהיר מתמיד, תוך חודשיים וחצי עברנו לגור ביחד ואנחנו חיים ביחד באושר וגם עושר.

חשבתי לעצמי איך אני יכול לפצות אותו על זה שעזבתי אותו למרות שהוא רצה שאני אשאר איתו, ובדיוק ראיתי בצד הדרך חנות
של בובות ענקיות, הוא יאהב את זה כל כך !
עשיתי פנייה חדה ונכנסתי לחנייה של המתחם קניות.

נקודת מבט טאהיונג:
״לאאא אל תלך גרי״ אני וג׳ימין התכרבלנו ובכינו כאשר הגענו לפרק שגרי עוזב את בובספוג.
ונגמר הפרק, גימין הדליק את האור ושאל-
״למה ג׳אנקוק לא נשאר איתך בבית היום? אמרת שרצית שתעשו יום כיף״
השפלתי את ראשי וחשבתי על מה לענות לו, אחרי הכל אני לא יודע את התשובה בעצמי..
״הוא אמר שהוא לא יכול לפספס את העבודה שלו... שהוא עסוק או משהו״ עניתי לו, עדיין עם ראש מושפל.
״טאהיונג תקשיב, אני יודע שזה לא ממקומי לבוא ולשפוט אותו אבל זה לא בסדר אני חושב שאתה צריך לדבר איתו ולהסביר לו מה אתה מרגיש, אני בטוח שהוא יבין אותך, זה ג׳אנקוק הוא אוהב אותך.״
גימין אמר לי ואני הנהנתי אליו, לא באמת יודע מה להגיב .
הוא צודק אני צריך לדבר איתו, אני אדבר איתו כשיחזור מהעבודה.

**לאחר כמה שעות**

״ביי ביי טאה טאה שלייי״
״יש לך מזל שגאנקוק לא שמע אותך קורא לי שלך הוא היה הורג אותך, בכל מקרה ביי צ׳ים״ אמרתי מחייך לעברו וסוגר את הדלת לאחר שיצא.
ג׳אנקוק אמור להגיע עוד שעתיים, אני אלך לישון צהריים עד אז אולי יעביר לי את הזמן קצת, וואו אני חייב לחפש עבודה, חשבתי וגיחחתי לעצמי. נכנס למיטה שלנו עוצם את העיניים ונרדם תוך כמה דקות.

נקודת מבט כללית:
ג׳אנקוק ארגן את דבריו, ירד במעלית ויצא מבניין החברה, הולך ברגל לכיוון בית הקפה ממול.
הנסיעה הביתה אמנם קצרה אבל קפה לא יזיק הוא חשב לעצמו.
״ג׳אנקוק״ קרא בחור שעמד בתור והביט בגאנקוק הנכנס בדלת
״צ׳אן??״ אמר ג׳אנקוק בהתלהבות ובמופתעות והלך לחבק את חברו הטוב מהעבר, מתקופת התיכון.
״האם זה ג׳אנגקוק האחד והיחיד? מה קורה איתך בן אדם ! המון זמן לא נפגשנו איך החיים? עדיין עובר מבחור לבחורה כל לילה?״ חייך צ׳אן לעבר ג׳אנקוק ומניח את ידו על כתפו.
״החיים טובים אתה יודע, לא חסר כלום, ולמען האמת כבר לא עובר בין אנשים בלילות״ ענה ג׳אנקוק חושב על התקופה שהיה סטוציונר אמיתי ואז חושב על טאהיונג וכמה שמח שיש לו עכשיו רק אותו.
״אה וואלה? מה קרה? מה השתנה?״ שאל צ׳אן מרים גבה לעברו.
״אני מניח שהתבגרתי, גמרנו את התיכון, אני במערכת יחסים ואני לא צריך עוד שום דבר חוץ מהבן זוג שלי״ ג׳אנקוק ענה וחייך
״ב-בן זוג?״ שאל צ׳אן מנסה להסתיר את הקנאה שלו.
״כןכן הוא מדהים, קוראים לו טאהיונג אתה מוזמן לבוא אלי עכשיו ולפגוש אותו, אנחנו נשלים פערים על הדרך״ הציע
״ייאלה זורם״ ענה צ׳אן תוך כדי שיצאו מהחנות ונכנסו לאוטו של ג׳אנקוק נוסעים בדרך לבית של ג׳אנקוק וטאהיונג.