עוד יום שגרתי , לעבור במסדרונות הקרים של בית הספר הזה, זה חסר טעם מבחינתי.
לאף אחד כאן לא אכפת, כל אחד מרוכז בעצמו, אף אחד לא מחזיר מבט, אין פלא שהחברים האמיתיים שלי הם מחוץ לבית הספר. אי אפשר למצוא בן אדם אחד שפוי פה בפנים. ואם יהיה אפשר , זה יהיה רק חלום. אמנם, חלום שהתגשם.
ברור שזה לא נחמד לעבור יום יום ולהסתכל על המבטים חסרי הרגש של התלמידים פה בידיעה שהמילים היחדות שהולכות להתחלף בינכים הם -"באיזה כיתה השיעור עכשיו?" ו -"תודה". גם אלו במקרים נדירים. לאנשים כאן אין צלם אנוש.
#יום ראשון
עוד יום אחד,לשמוע את הצעדים העדינים של קלי בזמן שהיא יורדת במדרגות, בדיוק כמה דקות לפני שהיא קופצת על המיטה שלי ומנסה להעיר אותי.
-"זה יום ראשון." נאנחתי בעצבים,
היא לא ענתה, רק המשיכה לקפוץ על המיטה שלי ולעצבן אותי בדיוק כמו שאחות בת 9 יודעת לעשות.
קמתי מהמיטה וכרגיל, אני צריכה לקחת אחריות ולהחליף את הדמות של המבוגר בבית הזה. אמא שלי אף פעם לא התנהגה כמו אמא, היא תמיד לקחה אותנו כמובן מאליו. כשהיא הייתה ילדה היא הייתה אחראית והיו לה המון דברים שהעיקו עליה. היא חושבת שאותו דבר אנחנו, היא לא מבינה את זה. אבל אני חושבת שבגלל שגדלנו בצל של בן אדם כזה אנחנו מבינות , או לפחות אני, שאין מצב שהיא תשתנה והאחריות מוטלת עלינו.
הכנתי לי קפה ושלחתי את קלי לצחצח שיניים. אני מצחצחת שיניים אחרי הקפה של הבוקר,תמיד החיצוניות שלי עניינה אותי. אני לא מזניחה את עצמי. ואם כן, זה אומר שמשהו רע קורה.
קלי סיימה לצחצח שיניים, אני סיימתי את הקפה והדלקתי טלוויזיה. קמתי להתקלח ולצחצח שיניים. שמתי על עצמי פיגמה נעימה בהתחשב בזה שהתחיל החורף והלכתי לשבת ליד קלי.
"ניקול?", סובבתי את ראשי לכיוונה, "אני מתגעגעת אליו.", חיבקתי אותה והרמתי את ראשה לכיווני
"גם אני." החזרתי בתשובה.
נישקתי אותה על המצח. הרגשתי רע. היא רק ילדה, היא לא צריכה לחיות במציאות כזאת. החלטתי לצאת איתה החוצה. יום ראשון היום, למה לא? יש לי זמן.
שמתי על עצמי בגדים , סידרתי את השיער ובחרתי לקלי בגדים. "קומי" לחשתי, מבהילה אותה בזמן שהעפתי עליה את הבגדים. "הנעליים בכניסה, אני באוטו את מוזמנת לבוא." היא החזירה לי מבט מכווץ, "הפתעה. קומי כבר!" צעקתי וגיחכתי.
אני בעצמי לא ידעתי לאן לקחתי אותה.
הנעתי את הרכב וחיכיתי לה. אחרי דקה בערך נזכרתי שאין לה מפתח, סובבתי את המפתח ויצאתי מהאוטו, התקדמתי לכיוון הכניסה ובאותו זמן הרגשתי מגע קר של יד שהחזיקה בזרוע שלי ולא הניחה לי להתקדם לעבר הבית.
איך זה? סיפור ראשון שלי כשאני אראה שכמה אנשים קראו אני אעלה את הפרק הראשון.
תתנו משוב זה חשוב לי מאוד❤ תהנו! סליחה אם יש טעויות לא עברתי על הפרק
YOU ARE READING
Mad World - Niall Horan {Hebrew}
Fanfictionניקול, בת 16 וחצי, לוקחת את האחריות של האמא בבית, אחות קטנה בשם קלי, חבר שמתדרדר מרגע לרגע בשם ג׳סטין. יום אחד היא נתקלת באחד מה״חברים״ של ג׳סטין שפשוט עוקב אחרי כל צעד שלה. את השאר, כבר תדעו בהמשך:)
