Rated (עברית)

פרק שלישי

השעה שמונה שלושים וארבע בערב. עוד עשרים ושש דקות הם צריכים להגיע למסיבת הבוֹנֵקוּ שתהיה בבית הספר.
הבאני לוקחת את השתי המזוודות שלה ליד הדלת. בתוכן היא ארזה את כל הבגדים האהובים עליה, את הנעליים המועדפות שלה, את כל התכשיטים, ושק שינה. כל מה שנשאר בחדר, היא לא תיראה יותר. היא הזמינה מונית ולאחר כרבע שעה היא הגיעה. הבאני לובשת שמלה לבנה פרחונית. השמלה צמודה וקצרה, יש לה צווארון וי ושרוול קצר. המונית צפרה כדי לזרז אותה. היא נפרדה בחיבוק מאמא שלה ומסול, ונכנסה למונית. הנהג הסתובב אליה, ובלי לומר מילה התחיל לנסוע. כשהגיעה לבית הספר, היא שילמה לנהג ויצאה מהמונית. היא ראתה שכמעט כל הילדים הגיעו, חיפשה בעיניה את החברים שלה, וליד הכניסה היא ראתה את ליאו. היא השתלבה בחבורת ילדים שנכנסו בכוונה להתחמק מליאו, והלכה להניח את הדברים שלה באזור שישנים בו. היא שמרה לידה מקום לליה ואליסון. לאחר כמה דקות מכניסים את כולם לאולם, והיא עדיין לא מצאה את החברים שלה. בחוץ כבר התחיל לרדת הלילה והמקום החשיך. היא מבינה שלא תמצא אותם בחושך הזה ובלית ברירה היא נכנסת לאולם. היא נגררת אחרי ההמון וכשהיא מסתכלת על האולם היא קופאת בשוק. היא ממש לא ציפתה לזה. על הבמה הקטנה מלפנים עמדו שני בנים מהשכבה שהיו כביכול הדיג'יי. היו להם אוזניות על הראש והם כיוונו כל מיני דברים בלוח מולם. ברחבה היה בלגן מוחלט. קשה היה לזהות פרצופים בגלל כל האורות המהבהבים. האנשים ברחבה רוקדים כמו משוגעים לצלילי המוזיקה הרועשת והמקפיצה. לצד רחבת הריקודים היה מיני בר והמון ילדים עמדו סביבו עם משקאות ואוכל ביד. לצד הבר היא רואה את ליאו יושב עם כוס גדולה של בירה ולוגם ממנה. הוא נראה מדוכא מהרגיל. היא תוהה אם לגשת אליו ומחליטה שלא. ברחבה היא רואה חבורת חתיכים רוקדים וחושבת שהם מסוג הילדים שלא היו שמים עליה לעולם.
ילדה עם עור בהיר שיער שחור מתולתל וחיוך רחב הופיעה לפניה עם מצלמה תלויה על צווארה. היא הרימה אותה לעיניים והפלאש הוציא את הבאני מהשוק.
"לספר מחזור." היא אומרת, קורצת וממשיכה לצלם את האולם עם החיוך החברותי שלה.
היא מוצאת את עצמה עומדת במרכז הרחבה ולא יודעת לאן ללכת.
היא מרגישה שמישהו מניח יד על כתפה ומסתובבת אליו. זה לוּמוֹ.
"רוצה לשבת שם?" הוא אומר ומצביע על הפופים בפינת האולם.
"המוזיקה עושה לי כאב ראש.. רוצה לצאת החוצה?" הבאני עונה.
"טוב." הוא לוקח את מפרק ידה ומושך אותה לכיוון היציאה. הם יוצאים מהבלגן, הולכים לכיוון הדשא ומתיישבים זה לצד זה.
"רוצה קצת?" הוא מגיש לה קופסת צ'יפס והיא לוקחת.
"איזה מספר את חושבת שאני אצא?" הוא שואל.
הבאני מגחכת על האירוניה מהעובדה שליאו שאל אותה אתמול את אותה השאלה.
"הייתי נותנת לך 9" היא אומרת.
"מישהי פה קמה על הצד הנדיב שלה היום" הוא אומר.
שניהם צוחקים.
"כמה היית נותן לי?"
"אני לא חושב שיש מספר מספיק גבוהה כדי לתאר אותך" הוא עונה בחיוך. הבאני מסמיקה וצוחקת.
"יש לך צחוק ממש חמוד"
"אתה סתם אומר.. אני צוחקת כמו חמור גוסס" היא מחזירה ומסמיקה עוד יותר.
"אני לא חושב ככה." הוא מתקרב אליה ומזיז את השיער שעל עיניה אל מאחורי האוזן.
"יש לך עיניים יפות" היא מסיטה ממנו את מבטה. לוּמוֹ שם את ידו על הלחי שלה וגורם לה להסתכל ישר לתוך עיניו. הוא מתקרב אליה. גם היא מתקרבת. הוא רוכן לעברה ומתקרב אל שפתיה. היא מרימה את ראשה לכיוונו. הבאני מרגישה כאילו היא בתוך חלום. הלב שלה דופק במהירות. שפתיהם נפגשות. בהתחלה הבאני הייתה קפואה, אך מגע שפתיו החזיר אותה למציאות. היא הניחה את ידה מאחורי ראשו ומשכה אותו קרוב אליה. הנשיקה הייתה עדינה וארוכה. הם התנתקו זה מזה, הצמידו את מצחם וחייכו. הבאני לא רצתה שהרגע יחלוף. עוברת בראשה המחשבה על הדירוגים מחר, והחיוך נמחק מפניה.
"לא הייתי צריך לעשות את זה?" לומו שואל מודאג.
"לאלא, אתה בסדר.. זה הרגע הכי טוב בחיים שלי. פשוט נזכרתי שמחר בבוקר יכול להיות שבגלל הדירוגים לא ניפגש יותר.."
"אני בטוח שנוכל להיפגש. ובינתיים אל תתני לזה להפריע לרגע." הוא אומר בקול מרגיע. הוא נשען אחורה ומסמן לה להישען עליו. היא מניחה את ראשה על הבטן שלו ומסתכלת על השמיים.
"את רואה את הכוכב המנצנץ הזה?" הוא שואל ומצביע על אחד הכוכבים. הבאני עוקבת אחרי אצבעו ומוצאת אותו.
"זה כוכב הצפון. קוראים לו גם פולאריס" הוא אומר.
"וזה ששם?" היא שואלת ומצביעה על כוכב אחר.
"אני לא חושב שיש לו שם"
"אני יכולה לבחור לו אחד?"
"לכי על זה"
"לובאני" היא אומרת ומסתכלת לתוך עיניו.
"זה שם ממש יפה" הוא אומר בחיוך ומחזיק את ידה.
הטלפון של הבאני מצלצל. זאת אליסון. היא קמה לישיבה ועונה.
"איפה את?" אליסון צעקה מבעד למוזיקה מהצד השני.
"בחוץ" היא עונה.
"תגידי מה את רציני?! חיפשנו אותך כמו משוגעות!! תבואי עכשיו למקום שישנים, כולם הולכים לישון לא יודעת למה. פשוט בואי" אליסון אומרת.
"חמש דקות" היא אומרת ומנתקת. הבאני מסתובבת ורואה שלומו חצי רדום. היא מלטפת את הלחי שלו.
"אז כאן דרכינו נפרדות?" היא אומרת.
"כנראה" הוא אומר ומפהק. הוא קם ועוזר לה לקום.
שניהם מתקדמים לעבר מקום הלינה.
"ביי" אמרה הבאני, היא באה ללכת אבל לומו תפס את ידה ומשך אותה אליו. הם התחבקו והוא נישק אותה במצח. הם נפרדו לשלום וכל אחד הלך למקום הלינה שלו. הבאני הלכה לבנות ולומו הלך לבנים.
הבאני חיפשה איפה הניחה את הדברים שלה וראתה את אליסון מנופפת לה שתבוא. הבאני מתקדמת אליה.
"היי" ליה אמרה מתחתיה
"איפה היית?!?! חיפשתי אותך בכל מקום!" זאת אליסון.
"אממ.. הייתי עם לומו" הבאני אמרה בביישנות.
"ספרי לנו את הכל" אליסון אמרה ומשכה אותה לישיבה.
הבאני התחילה לספר ותוך כדי היא ראתה שהן מתחילות להרדם. היא הפסיקה לספר והלכה לישון.