Rated (עברית)

פרק חמישי

"טעות??" הבאני התעצבנה. "מה זאת אומרת 'טעות'?"
"זה לא היה צריך לקרות.. היינו צריכים לדעת שלא נצא אותו מספר.. אני הייתי צריך לדעת, הייתי אמור להבין את זה לפני שנתתי לך לנשק אותי" לומו עונה.
"לפני שנתת לי לנשק אותך?? אתה נישקת אותי! ואתה לא רואה אותי מתחרטת על זה! אני חשבתי שאתה שונה. כנראה טעיתי" הבאני צועקת, דוחפת אותו ופונה ללכת. דמעות מתחילות לזלוג על פניה. היא מתקדמת בריצה לכיוון מקום הלינה של הבנות, ורואה את ליאו מסתכל מהצד. היא ממשיכה לרוץ ומגיעה לשק"ש שלה. היא מתיישבת עליו ונושמת עמוק. היא רואה את ליה ואליסון מתקרבות ומנגבת את הדמעות.
"מספרי חמש נא לגשת למיניבוס מס' חמש" הן שומעות מהכריזה של בית הספר.
ליה ואליסון מגיעות להבאני ונראות מבואסות. הן יודעות שאחרי מספר חמש יגיע שש והן יצטרכו להיפרד מהבאני.. הן מתחילות לאסוף את הדברים שלהן וכשהכול מוכן הן מתיישבות ליד הבאני ומחבקות אותה. הן אומרות מילות פרידה אחרונות ומקוות שהכריזה לעולם לא תקרא למספר שש.
"מספרי שש נא לגשת למיניבוס מס' שש" הכריזה האכזרית קראה. זה הסימן שלהן ללכת.
ליה ואליסון קמות ומתחילות להתקדם לכיוון המיניבוס שעליו כתוב שש.
"אני אתגעגע.. אל תשכחו אותי" הבאני קוראת אליהן. הן מסתובבות אחורה ומנופפות לה. "לעולם לא" ליה אומרת.
הבאני רואה אותן נכנסות למיניבוס ונעלמות בין כל הילדים.
הזמן אחרי זה עבר די מהר. היא הייתה לחוצה ופחדה מהעתיד. היא הייתה עצובה שלא פעלה אחרת. הלוואי שהייתה יכולה רק להתחיל את היום מחדש..
"מספרי שמונה נא לגשת למיניבוס מספר שמונה" היא שומעת את הכריזה. הלחץ שלה עולה והיא נעמדת. היא לוקחת את הדברים שלה ומתקדמת לכיוון המיניבוס שעליו כתוב שמונה. היא מניחה את התיקים שלה בבגאז' ועולה למיניבוס. בפתח עומד איש במדים כמו השומרים מהבוקר ושואל לשמה. "הבאני" היא עונה לו. הוא כותב משהו בפנקס שלו ונותן לה לעבור. המון עניינים ננעצות בה. היא שמה את הכובע של הפוטר על הראש. היא מחפשת פנים מוכרות. היא רואה את הצלמת המתולתלת מהמסיבה יושבת לבד. היא רואה את אחד החתיכים שראתה במסיבה יושב עם כמה חבר'ה בספסל האחורי. היא מחפשת כיסא ריק רחוק מהרעש שיש מאחורה. היא מוצאת כיסא מקדימה, אבל לא מקדימה מידי, ומתיישבת ליד החלון. דמעה נוזלת לה על הלחי. היא הרגישה שבורה ולא ידעה איך לעכל את מה שקרה. היא נמצאת עכשיו במיניבוס מלא זרים והיא לא מבינה איך תעביר איתם את השנים הבאות. עכשיו ייקחו אותם למתחם מס' שמונה, רחוק מאליסון וליה. אבל לפחות גם רחוק מלומו.. היא תקבל חדר עם עוד בת ושני בנים חוץ ממנה. היא מקווה שתצא עם אנשים נחמדים והם יתחברו במהירות.
"המקום הזה תפוס?" היא שומעת. היא מסתובבת מהחלון ורואה את ליאו מחייך אליה. היא הרגישה מטומטמת שרבה איתו. אחרי הכול הוא צדק, היא כן אהבה את לומו.. עכשיו היא יודעת שהוא דביל גמור אבל עדיין ייקח לה זמן לעכל את זה. היא מחייכת אל ליאו, מנגבת את הדמעות ומסמנת לו להתיישב. ליאו מתיישב לידה ושואל "הכול בסדר?" הבאני מתלבטת אם לספר לליאו. היא מנסה להחזיק את עצמה אבל נשברת.
"אני כזאת מפגרת!" היא אומרת ודמעות שוב זולגות מעיניה. ליאו מחבק אותה. הוא בדיוק מה שהייתה צריכה. חיבוק אחד קטן מחבר ילדות אחד. היא הודתה לו בלב על כך שלא לוחץ עליה לספר ונותן לה לבכות עליו בשקט.