היי לכולםx אז זה בעקרון פאנפיק שאני מתרגמת באישור של הכותבת המקורית. הפאנפיק הוא בעקרון 8 פרקים אבל חיברתי כל שני פרקים יחד, ואני אעלה אותם כאן בארבעה חלקים, מקווה שתהנו:) jealouslouis_
//
"סבא שלך, הארי, שנא צרות ואני הייתי ההגדרה של צרות."
"אז איך הוא גמר איתך?"
"טוב ילד, הכל התחיל בבוקר טוב מהצרות עצמן."
//
"הארי טומלינסון?," אמר קצין ויצא מהחדר.
"היי אנדרו." סבי אמר וקם.
"שלום מר טומלינסון." הקצין 'אנדרו' אמר וחייך.
"מה בעלי עשה הפעם?", שאל סבא והעביר את ידיו על פניו.
"הוא פרץ למקום פרטי." אמר אנדרו והגיש לסבא הארי כמה ניירות לחתימה.
"תחילה זה היה סבא שלך ואז אבא שלך ועכשיו אתה. אני כל כך מצטער עליו. אני לא יודע איך הוא מקבל את האנרגיה לפרוץ לנכסים פרטיים, הוא אומר שכואב לו הגב כשאני מבקש ממנו לנקות את החצר האחורית."
"הוא איש זקן ומלא חיים. הוא חי את חייו במלואם-"
"למי קראתם זקן-?" אמר סבא לואי והלך מאחורי הקצין לסבא הארי.
"היי אהוב." הוא אמר, מנשק את לחיו של סבא הארי.
סבא הארי מחייך אך במהרה חוזר להיות רציני. "לואי, כמה פעמים אני צריך להגיד לך. אתה בן שישים ולא עשרים, תפסיק להיות ילד-" סבא הארי התחיל, אך הופסק על ידי סבא לו. "גיל הוא רק מספר-"
"ותתחיל להתנהג כמו מבוגר בוגר-"
"אני אצטרך לומר לכם להמשיך את זה בחוץ, מר ומר טומלינסון." הקצין אמר וניענע את ראשו, חיוך על פניו.
"אוקיי, תגיד לאבא שלך לפגוש אותי מחר. לא ראיתי את החרא הזקן הזה מאז המאה הקודמת."
"פגשת את ליאם בשבוע שעבר לואי." סבא הארי אמר ויצא מתחנת המשטרה. אני עוקבת אחריהם.
"סבא לו אתה תיקח אותי להתפרץ לנכס פרטי מתישהו?" אני שואלת ומתיישבת במושב האחורי כשסבא לו יושב במושב על יד הנהג.
"כמובן מותק. אני אגיד לך מה צריך. באמת לא צריך מישהו כמו סבא שלך הארי."
"לואי תפסיק ללמד אותה דברים שגויים, היא בת חמש עשרה." סבא הארי נזף, מתניע את המכונית.
"נכון, היא בת חמש עשרה. איבדת את בתוליך בגיל חמש-עשרה והיא לא יכולה לפרוץ לרכוש פרטי? כזה צבוע."
"לואי! אתה לא אמור לומר את כל זה!" סבי מתחרפן, אני פשוט צוחקת. במהרה אנו מגיעים לביתנו, אני יוצאת ומתבוננת בזמן שסבא לו מחכה עד שסבא הארי יוצא והולך לידו.
