//
"סבא לואי?" שאלתי, יושבת מולו על הספה.
הוא דפדף בעיתון, "כן, נכדתי היקרה?"
אני פשוט גלגלתי את עיניי, "איפה סבא הארי?"
הוא הפסיק לקרוא את העיתון לרגע, עיניו מתרחבות, בהלה נראת על פניו לרגע ואז הוא נרגע, "הוא הלך לשוק. ביתי רוצה שיכינו טאקו ביתי," הוא אמר בזעף, "הוא לא כאן כדי לעשות את הטאקוס הארורים שלה, אישה טיפשה. "
צחקקתי, "זה בסדר סבא, הוא עושה את הטאקוס הכי טובים."
סבא לואי פשוט נחר.
כמה זמן אחר כך הדלת נפתחה וסבא הארי נכנס.
"חזרתי!" הוא אמר, מניח את המצרכים על הדלפק במטבח, "והבאתי איתי חבר!"
סבא לואי הרים את מבטו ומבט נגעל התגלה על פניו, "ברצינות, הוא? חשבתי שנפטרתי ממנו לפני ארבעים שנה."
"לואי תהיה נחמד." סבא לואי הזהיר.
אני פשוט ישבתי מבולבלת.
סבא לואי נאנח, "שלום ניקולאס גריסי. (באנגלית זה שמנוני, אבל השם של ניק זה גרימשאו.)"
הזקן, כמעט בגיל הסבים שלי, פשוט גלגל את עיניו.
"לואי.." סבא הארי הזהיר.
"מה?" סבא לואי אמר, מביט מבעד למשקפיו.
"קימברלי, תכירי את החבר שלנו-"
"שלך."
"ידידי ניק, היינו הולכים לבית הספר ביחד." סבא הארי אמר, מחייך.
"שלום." אמרתי, מחייכת בנימוס.
לא קיבלתי וויבים טובים מהאיש הזה.
"הו, זאת הבת שלך?" הוא שאל.
סבא לואי נחר, "היא הנכדה שלנו."
"הו, אני לא חשבתי שלואי יתקדם כל כך מהר." ניק אמר, מגחך.
סבא לואי הביט בו בגבות מורמות, "אני התחתנתי כשהייתי בן עשרים ושתיים."
"נכון."
"למה שלא נשתה תה, כן? הייתי רוצה להתעדכן בחייו של ניק." סבא הארי אמר, שובר את השקט המביך והולך למטבח.
עד מהרה הוא חזר עם שני ספלים, הוא הניח תחילה אחד על השולחן מול סבא לואי, החלק המצחיק היה שניק חשב שזה בשבילו הוא ממש שם את ידו מלפנים.
ואז הוא חזר למטבח והביא אחד עבור ניק.
"נהיה במרפסת." סבא הארי אומר, מסתכל על סבא לואי.
"בטוח." סבא לואי אמר, מנופף לו, אפילו לא טורח להרים את מבטו מהעיתון.
ברגע שהם נעלמו הוא הרים את מבטו.
"קימברלי, ניק הוא פוץ ואני בטוח שהוא ינסה להתחיל אתו אפילו בגיל הזה-"
"למה אתה מתכוון אפילו בגיל הזה? הוא עשה את זה קודם?" שאלתי.
