מצטערת שלקח לי זמן, נשארו עוד שני חלקים לוואנשוט:)
אני חוזרת עכשיו לאט לאט ומפרסמת פרקים גם בסיפור השני שליx
//
"הארולד, כמה פעמים אמרתי לך לא לשים ברוקולי באוכל שלי. מה לא היה מובן בזה?" סבא לואי מלמל בזעף, אוכל מהאוכל שלו בכל זאת.
"רוצה שאביא לך צ'יפס? תסתכל על הבטן שלך היא יוצאת החוצה." סבא הארי אמר, שם על השולחן קערה עם הגלידה האהובה על סבא לואי.
"אני בן שישים, כמו שאתה אמרת, אתה לא יכול לצפות ממני שיהיו לי שש קוביות בבטן. חוץ מזה שהיו לי אותן כשזה היה הכי חשוב." סבא לואי מלמל, אוכל את הגלידה שלו.
"לא ביקשתי שש קוביות בבטן, לו. רק תזונה בריאה. האוכל המהיר הזה הולך לגרום לך להיות יותר חולה. ואף פעם לא היו לך שש קוביות בבטן מלכתחילה."
"גם לך." סבא לואי גלגל את עיניו.
"הייתה לך בטן קטנה וחמודה." סבא הארי אומר ברכות.
"לא. ביקשתי ממדריך הכושר לספור אותן, הן היו שש." סבא לואי אמר, משלב את ידיו על חזו.
"שילמתי לו כדי לעשות את זה. אחרת היית כל כך ממורמר."
"ולא מקיים אתך יחסי מין. אתה ישן על הספה היום." סבא לואי אמר, זועף.
סבא הארי גלגל את עיניו, "בוא תאכל את הירקות שלך."
"אתה יודע את המוטו שלי הארולד. תעשה מה שאתה רוצה, 'תאכל מה שאתה רוצה, אתה לא יודע מתי אתה הולך למות.' אני לא רוצה למות במחשבה שלא אכלתי את האוכל שרציתי, אבל כן אכלתי את האוכל ה... הזה... חסר הטעם הזה."
סבא הארי הניד בראשו, שותה מהמרק שלו.
"אתה רוצה ללכת לשתות קפה מחר בבוקר, מותק?" סבא לואי שאל, אוכל בכל מקרה את הירקות שלו.
הוא תמיד הקשיב לסבא הארי בסופו של דבר. כך גם סבא הארי.
סבא הארי חייך לשאלה, "כן, זה יהיה נחמד."
"אז, סבא הארי ולואי-" ברנדון התחיל.
"אנחנו בני שישים ילד, לא בני תשעים. רק קימברלי יכולה לקרוא לנו סבא." סבא לואי אמר, עיניו מצומצמות.
"אז איך אני אמור לקרוא לך?" ברנדון שאל, מקמט את שולי חולצתו.
"לואי והארי יהיה בסדר, בן." סבא הארי חייך אליו.
"אז הארי ולואי, מתי הייתה הפעם השניה שדיברתם למעשה אחרי המקרה בכיתה?" ברנדון שאל, לחוץ.
"זה היה בקונצרט. מי היו אותה להקה-"
"התסריט."
"כן, הלהקה הזאת. הופעה נחמדה. עם זאת, סבא שלך לואי הרס לי אותה-"
"בוא נתחיל מההתחלה הארולד. זה לא כיף בדרך הזאת."
"בסדר, אתה...?"
