כשחסרי טאקט נפגשים

פרק ראשון-הפגישה

קודם כל, הקדמה לקוראים: פרסי בן 16, אחרי הספר של פרסי ג'קסון, וגם הארי בן 16 (למרות שלא נראה לי שהוא אמור להיות... בגלל שהסיפור מתרחש בשנה החמישית.. לא נורא, מקווה שזה ילך לי) מקווה שתאהבו, טוב, אני לא אמשיך לכתוב יותר מדי כדי לא למרוח את הזמן עד הסיפור. קריאה מהנה! 😉

פרסי:
שלום אנשים, מה המצב?! אז ככה, אני חצוי, שזה אומר שאני חצי אל וחצי בן תמותה.
טוב בכל אופן, יום אחד כשהייתי בחדר האמבטיה וציחצחתי שיניים, אמא שלי צעקה לי מהסלון שיש לי אורחים.
באתי לסלון כשהמברשת שיניים עדיין בתוך הפה שלי.
היו שם: זקן עם שיער לבן ארוך, שהיה גם מקדימה וגם מאחורה, היו לו משקפיים מוזרות שניסיתי להבין איך הרכיבו אותן, הן נראו ממש עדינות.. היה לאיש גם קובע מחודד כמו של ליצן, איתו היה ילד עם שיער שחור פרוע (פחות משלי.. נדמה לי) ומשקפיים עגולים גדולים, היה נראה שמישהו ניסה להרוג אותו דרך הראש ורק עשה איזה זיגזג קטן.

הילד הרים גבה כשראה אותי. "הוא כאילו אמור להיות האיום הכי גדול הבא שלנו?"
שאל והחמיץ פנים.
"תרגע, הארי, עוד לא דיברת איתו בכלל."
אמר מישהו עם חתכים בכל הגוף ועין אחת ממש מוזרה, היא הייתה ענקית, כחולה ומסתובבת. הוא לא נראה לי כמו מישהו שכדי לי להתעסק איתו, ולא לעצבן אותו.. זה יכול להיות קשה.

"בי אפם?" שאלתי אותם, עדיין היה לי את המברשת שיניים בתוך הפה. אני מניח שהם לא הבינו למה התכוונתי. או מה אמרתי בכלל. "אממ..  נערי, אני חושב שכדי שתסיים את מה שהתחלת ואז תבוא." אמר לי הליצן הזקן עם המשקפיים בעדינות.
הלכתי. אני מניח שהייתי צריך להגיד משהו, או לפחות להנהן, אבל בדיוק יצא לי משחת שיניים מהפה והייתי חייב להגיע לכיור.
אני די משוכנע ששמעתי את הילד עם הזיגזג על הראש ממלמל: "טוב, לפחות אנחנו יכולים להיות בטוחים שיהיה לו ריח טוב יחסית מהפה כשנדבר איתו."

____________________________________________________________________________ טוב, אז זה נראה לי יהיה הפרק הראשון, כתבתי עוד, אבל נראה לי שאני העלה כל שבוע, אבל לא בטוח שתמיד.. כי לפעמים גם הפלאפון שלי עושה לי בעיות.. וגם אני כותבת עוד ספר במקביל שאני רוצה להוציא לאור ואת מה שאני כותבת פה אני כותבת גם במין ספר ירוק כזה שאחותי קנתה לי.. שומרת לה קרדיט, היא כתבה לי את התקציר ואת השם של הסיפור, ובזכותה בכלל אני כותבת את זה. מקווה שאהבתם.